כפה
(הופנה מהדף כיפה)
לערך העוסק בכַּפָּה; ראו כתיב נפוץ יותר כַּף.
כָּפָה
עריכה| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | כפה |
| שורש וגזרה | כ־פ־י/ה, גזרת נל"י/ה |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
| בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help. | |
- לשון חז"ל הכריח; הפעיל כוח, איומים או השפעה בכדי לגרום למישהו לעשות משהו שאינו רוצה בו.
- המנהל כפה עצמו על הפקידה.
- ”כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני“ (בבלי, מסכת יבמות – דף קו, עמוד א).
- לשון המקרא מנע, ביטל.
- לשון חז"ל הפך, הניח במצב הפוך ממצבו בשימוש רגיל.
- ”נתפזר ממנה כקב גחלים, והיה מכבדן לאמה; ובשבת כופין עליהם פסכתר. ופסכתר הייתה כלי גדול, מחזקת לתך; ושתי שרשרות היו בה אחת שהוא מושך בה ויורד ואחת שהוא אוחז בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל. ושלושה דברים הייתה משמשת: כופין אותה על קב גחלים ועל השרץ בשבת...“ (משנה, מסכת תמיד – פרק ה, משנה ה)
גיזרון
עריכה- 1: יחידאי במקרא. כ-פ-ה קרוב אל כ-פ-ף:[1] במשמע המקורי 'כופף'[2] (כמו בפסוק ”מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף“ (משלי כא, פסוק יד): יכופף אף = יכופף כעס = ימנע כעס).[3] משם הכריח, אילץ (כמו 'כפוף למישהו', 'כפוף לחוק', אותו רעיון באנגלית 'bend someone to your will').
- 2: קרוב לכפת, מושאל מלשון מצרית-קדומה ḫfꜥ בהוראת לתפוס שבוי,לאחוז,ללכוד [4] . לקמן הירוגליף :
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכה- הכריח (2)
תרגום
עריכה
| השורש כפה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראו גם
עריכהכִּפָּה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | כיפה |
| הגייה* | kipa |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | כ־פ־ף |
| דרך תצורה | משקל קִטְלָה |
| נטיות | ר׳ כִּפּוֹת |
| בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help. | |
.jpg)
- לשון חז"ל קֵרוּי קעור: רכיב מִבני, גג, שהוא כעין קערה הפוכה או חצי כדור שפתחו פונה כלפי מטה.
- ”בֵּית הַמּוֹקֵד - כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבָדִין שֶׁל אֶבֶן.“ (משנה, מסכת מידות – פרק א, משנה ח).
- ”מי שלקה ושנה ב"ד מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת.“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף פא, עמוד ב)
- ”חבורה ומשפחה כך הם דומים לכפת אבנים, את נוטל ממנה אבן אחת וכולה מרועעת.“ (בראשית רבה, פרשה ק, סימן ז)
- לשון חז"ל כיסוי ראש ללא תיתורה, בד"כ מכסה רק חלק מהקרקפת.
- ”אבל כיפה של צמר שפיר.“ (בבלי, מסכת שבת – דף נז, עמוד ב)
- [טופוגרפיה] גבעה או ראש הר שיש להם צורה מעוגלת פחות או יותר, ויש להם שיפועים כלפי מטה בכל היקפם; מופיעה במפה טופוגרפית כעיגול סגור.
- לשון המקרא ענפים הגדלים בראש העץ.
גיזרון
עריכה- 1. משורש כ־פ־ף בהוראת: לא ישר, מעוגל. הוראת השורש המקורית היתה כנראה: כַּף יד, ומשם התפתח להוראת: מעוגל, כצורת כף יד הפוכה. ראו בגיזרון כפף.
- מקביל לאכדית kippatu - עיגול, טבעת, היקף, שגם, כמו בעברית, נגזר משורש כ־פ־ף.
- 2. בחלק מכתבי היד של המשנה מופיע "כַּפָּח", ראו שם.
- 4. יתכן שנקראים כך משום שהענפים העליונים כפופים. או שגזור מכַּף, השוו אכדית: 𒆏𒁍𒌝 (kappum) - ענף, וגם בהוראת: כנף, נוצה (השוו כנף). יש אומרים שהשם "כִּפָּה" בהוראה זו מתייחד לעץ התמר, שענפיו דומים לידיים מושטות, השוו שם העץ באנגלית: palm tree - עץ הכף. והשוו כפת תמרים.
מידע נוסף
עריכה- בחז"ל מופיעה צורת הרבים "כִּפִּין", השוו: ”וְכֶבֶשׁ הָיוּ עוֹשִׂים מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה, כִּפִּין עַל גַּבֵּי כִפִּין, וְכִפָּה כְנֶגֶד הָאֹטֶם“ (משנה, מסכת פרה – פרק ג, משנה ו).
צירופים
עריכה- כיפה אדומה
- כיפה סמויה
- כיפת הרקיע, כיפת השמים
- מושל בכיפה
- חובש כיפה
- כיפת הסלע
- כיפת הזהב
- כיפת ברזל
- ראש וזנב כפה ואגמון
תרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
ערך בוויקיפדיה: כיפה
כַּפָה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | כאפה |
| הגייה* | kafa |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | כ־פ־ף |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ כַּפוֹת |
| בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help. | |
- [סלנג] מכה בכף יד פתוחה.
- הוא קילל אותי, אז הורדתי לו כאפה לפנים.
גיזרון
עריכה- מערבית: אולי מהמלה كِفَّة (כִּפַה), שמשמעה כף־יד.
- לחלופין: מאנגלית, מהמלה cuff (שם עצם שמשמעותו מכה ביד פתוחה), ומהפועל to cuff (לתת מכה ביד פתוחה).