לערך העוסק בכֵּיף מילת סלנג; ראו כיף.

כַּף עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כף
הגייה* kaf
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש כ־פ־ף
דרך תצורה
נטיות ר׳ כַּפּוֹת, זוגי כַּפַּיִם
 
כף (כלי)
 
כף אדם אוחזת בכף כלב
  1. לשון המקרא [אנטומיה] חלק הגף, שאליו מחוברות האצבעות.
    • ”וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה“ (בראשית מ, פסוק יא)
    • ”וְכֹל הוֹלֵךְ עַל-כַּפָּיו בְּכָל-הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל-אַרְבַּע טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד-הָעָרֶב.“ (ויקרא יא, פסוק כז)
  2. לשון המקרא כלי אוכל לאכילת נוזלים, כגון מרק. לכף ידית לאחיזה ובקצֶהָ חלק קעור המשמש להבאת הנוזלים מן הכלי אל הפה.
    • ”וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם“ (שמות כה, פסוק כט)
  3. לשון המקרא דבר קערורי, או שצורתו כעין כף יד.

גיזרון עריכה

  • מצרית קדומה: כְפֲ-א ḫf-ˁ, "אגרוף"; אכדית: kappu; אוגריתית: kpp; כנענית: 𐤊𐤐 kappa; ערבית: كَفّ (kaff); ארמית־יהודית: כַּף, כַּפָּא; ארמית־סורית: ܟܦܐ kappā.

פרשנים מפרשים עריכה

  • אבן עזרא: כפותיו - כלי קטן, כטעם כף אחת מלאה קטרת במדבר ז, פסוק יד. והוא צורת כף אדם.

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

תרגום עריכה

   מאברי הגוף
  • אנגלית: paw‏, palm‏‏‏‏
  • הונגרית: kanál‏‏‏‏
   כלי אכילה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: כף (סכו"ם)
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כפות (איבר)
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כפות (סכו"ם)

כָּף עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כף, כ"ף
הגייה* kaf
חלק דיבר
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות
 
האות כ"ף
  1. האות האחת־עשרה באל"ף־בי"ת העברי. ערכה הגימטרי הוא 20.

גיזרון עריכה

  • מן כף לעיל, שכן צורת האות מזכירה צורת כף יד.

צירופים עריכה

ראו גם עריכה

כֵּף עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כף
הגייה* kef
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ כֵּפִים
  1. לשון המקרא סֶלַע.
    • ”בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן, חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים.“ (איוב ל, פסוק ו)
  2. לשון המקרא מדרון תלול מאד.
     
    כף (לשון יבשה) בצרפת
    • ”מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר, בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים עָלוּ.“ (ירמיהו ד, פסוק כט)
  3. עברית חדשה לשון יבשה: קצהו של חצי־אי המוקף משלושת עבריו בים.

גיזרון עריכה

  • למילה מקבילות בשפות שמיות נוספות: אכדית כִּפֻּ kīpu; ארמית־יהודית - כֵּיפָא.[1]
  • משמע 3 'לשון יבשה': חידוש "שומר משמעות וצליל" (תשמו"ץ = Phono-semantic matching). עקב העובדה שלשון יבשה תכופות סלע גדול, החידוש נוצר מהמילה המקראית כף 'סלע גדול' בהשפעת צליל האגנלית cape.

מידע נוסף עריכה

  • "כייפא" (סלע) הוא הכינוי הארמי שהעניק ישו לשליח שמעון בר יונה (או בר יוחנן), הוא פטרוס הקדוש, עקב אישיותו הקשיחה כמו סלע. מכינוי זה נגזר שמו היווני פטרוס 'Peter', מהמילה היוונית petros) πέτρος) 'סלע': "ויהי בהביט אליו ישוע ויאמר שמעון בן־יונה (*יוחנן) לך יקרא כֵיפָא אשר תרגומו פֶּטְרוֹס." (הברית החדשה, יוחנן, א מג, בתרגום פראנץ דעליטש)

צירופים עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

  • אנגלית: rock‏‏‏‏‏ (1), cliff‏‏‏‏‏ (2), cape‏‏‏‏ (3)

סימוכין עריכה

  1. ראה למשל, תרגום אונקלוס 'כֵּיפָא' למילה 'סלע' בבמדבר כ ח.