כף
לערך העוסק בכֵּיף מילת סלנג; ראו כיף.
כַּףעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | כף |
| הגייה* | kaf |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | כ־פ־ף |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ כַּפּוֹת, זוגי כַּפַּיִם |
- לשון המקרא [אנטומיה] חלק הגף, שאליו מחוברות האצבעות.
- ”וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה“ (בראשית מ, פסוק יא)
- ”וְכֹל הוֹלֵךְ עַל-כַּפָּיו בְּכָל-הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל-אַרְבַּע טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד-הָעָרֶב.“ (ויקרא יא, פסוק כז)
- לשון המקרא כלי אוכל לאכילת נוזלים, כגון מרק. לכף ידית לאחיזה ובקצֶהָ חלק קעור המשמש להבאת הנוזלים מן הכלי אל הפה.
- לשון המקרא דבר קערורי, או שצורתו כעין כף יד.
גיזרוןעריכה
- מצרית קדומה: כְפֲ-א ḫf-ˁ, "אגרוף"; אכדית: kappu; אוגריתית: kpp; כנענית: 𐤊𐤐 kappa; ערבית: كَفّ (kaff); ארמית־יהודית: כַּף, כַּפָּא; ארמית־סורית: ܟܦܐ kappā.
פרשנים מפרשיםעריכה
צירופיםעריכה
נגזרותעריכה
תרגוםעריכה
כלי אכילה
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
 ערך בוויקיפדיה: כף (סכו"ם) |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כפות (איבר) |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כפות (סכו"ם) |
כָּףעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | כף, כ"ף |
| הגייה* | kaf |
| חלק דיבר | |
| מין | נקבה |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
| בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help. | |
- האות האחת־עשרה באל"ף־בי"ת העברי. ערכה הגימטרי הוא 20.
- ”וכתבתם שתהא כתיבה תמה: שלא יכתוב אלפין עיינין, עיינין אלפין; ביתין כפין, כפין ביתין; גמין צדין, צדין גמין...“ (בבלי, מסכת שבת – דף קג, עמוד ב)
גיזרוןעריכה
צירופיםעריכה
ראו גםעריכה
כֵּףעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | כף |
| הגייה* | kef |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ כֵּפִים |
| בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help. | |
- לשון המקרא סֶלַע.
- לשון המקרא מדרון תלול מאד.
כף (לשון יבשה) בצרפת - עברית חדשה לשון יבשה: קצהו של חצי־אי המוקף משלושת עבריו בים.
גיזרוןעריכה
- למילה מקבילות בשפות שמיות נוספות: אכדית כִּפֻּ kīpu; ארמית־יהודית - כֵּיפָא.[1]
- משמע 3 'לשון יבשה': חידוש "שומר משמעות וצליל" (תשמו"ץ = Phono-semantic matching). עקב העובדה שלשון יבשה תכופות סלע גדול, החידוש נוצר מהמילה המקראית כף 'סלע גדול' בהשפעת צליל האגנלית cape.
מידע נוסףעריכה
- "כייפא" (סלע) הוא הכינוי הארמי שהעניק ישו לשליח שמעון בר יונה (או בר יוחנן), הוא פטרוס הקדוש, עקב אישיותו הקשיחה כמו סלע. מכינוי זה נגזר שמו היווני פטרוס 'Peter', מהמילה היוונית petros) πέτρος) 'סלע': "ויהי בהביט אליו ישוע ויאמר שמעון בן־יונה (*יוחנן) לך יקרא כֵיפָא אשר תרגומו פֶּטְרוֹס." (הברית החדשה, יוחנן, א מג, בתרגום פראנץ דעליטש)
צירופיםעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
סימוכיןעריכה
- ↑ ראה למשל, תרגום אונקלוס 'כֵּיפָא' למילה 'סלע' בבמדבר כ ח.