כנראה נוצר בלשון הדיבור כשיבוש הגייה של קבקב, עקב קרבת העיצורים "ב" רפה ו"פ" רפה. הקב הפכה ל"קף" ואח"כ ל"כף" לציון נעילת הכפכף על כף הרגל. הכפלה של כף, לציון נעילת הכפכף על כף הרגל. נמצא גם הכתיב קפקף, דומה לקבקב - נעל עץ, ובעקבותיהם, גם: שקפקף - כפכף שקוף.
רבי עובדיה מברטנורא מביא פירוש למילה "כבכב" שבמשנה וטוען שיש האומרים: "כפכף", ומסביר כדלהלן: ”כבכב - כלי שמכסים בי סלים של פת. ויש גורסין כפכף. שכופין אותו על גבי הסל.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ב, משנה ג), כלומר, סוג של מכסה שסוגרים איתו בחוזקה את הסל.
ישנם כמה סוגי כפכפים, וההבדל המשמעותי ביותר הוא בצורה. ישנם שלושה סוגים נפוצים: כפכפי אצבע, כפכפים פתוחים וכפכפים סגורים. כפכפי האצבע הם ברובם בעלי סוליה ורצועה החוצצת בין הבוהן לאצבע, ומתפצלת לשני חלקים המתחברים לסוליה באמצע כף הרגל משני הצדדים. לעומתם, הכפכפים הפתוחים דומים בצורתם, אך רצועתם מעוצבת בצורה שונה מעט - היא מתחברת לסוליה בשני צדי כף הרגל במספר רצועות המשתנה מדגם לדגם. הכפכפים הסגורים שונים בעיצובם - הם פתוחים רק בצד האחורי של הכפכף כדי לאפשר הכנסה של כף הרגל לכפכף.
גזירת פועל משם-העצם כף. שימוש בסלנג לפעולת הכאה באמצעות כף היד (כַּפָה), או באמצעות כפכף, עברה גם לפעילות הכאה במובנה הרחב. הפועל לכפכף נוצר בשיטת דנומינציה (משם עצם), מהפקה של הבסיס ראשוני. באופן הדומה למצאת הפעלים לאיית (אות), לחייל (חיל), לסווג (סוג), למיין (מין).
, מאת אסי דיין)
ערך בוויקיפדיה: כפכפים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כפכף