יָרַשׁ עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה י־ר־שׁ
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא קַבֵּל טריטוריה אחר כיבושה מידי השולט עליה.
    • ”קוּמוּ סְּעוּ, וְעִבְרוּ אֶת־נַחַל אַרְנֹן – רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת־סִיחֹן מֶלֶךְ־חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת־אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ; וְהִתְגָּר בּוֹ, מִלְחָמָה.“ (דברים ב, פסוק כד).
    • ”...קוּם רֵשׁ אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת-לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי-מֵת.“ (מלכים א׳ כא, פסוק טו)
  2. קיבל את נכסי קרובו שמת.
    • ”וְהִנֵּה דְבַר־יהוה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה; כִּי־אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ.“ (בראשית טו, פסוק ד)
  3. [ביולוגיה] קיבל מטען גנטי מהוריו.

גיזרון עריכה

  • מקבילה בערבית: وَرَثَ (וַרַתַ')

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: ירושה


השורש ירשׁ

השורש י־ר־ש הוא שורש מגזרת נחי פי"ו.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית תפיסת רכוש ממי שמאבד אותו
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעלים עריכה

י־ר־ש עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל יָרַשׁ יוֹרֵשׁ יִירַשׁ או יֵרֵשׁ רַשׁ או רֵשׁ לָרֶשֶׁת
נִפְעַל -אין- -אין- יִוָּרֵשׁ הִוָּרֵשׁ לְהִוָּרֵשׁ
הִפְעִיל הוֹרִישׁ מוֹרִישׁ יוֹרִישׁ הוֹרֵשׁ לְהוֹרִישׁ
הֻפְעַל הוּרַש מוּרַש יוּרַש -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-