| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
הרס
|
| הגייה* |
heres
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ה־ר־ס
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
נ"י: הֶרֶס־
|
- שיבור וניתוץ הבנוי והשלם.
- ”...עִיר הַהֶרֶס, יֵאָמֵר לְאֶחָת“ (ישעיהו יט, פסוק יח)
- "...וְאִם מִפְּנֵי הַהֶרֶס הַנּוֹרָא אֲשֶׁר יַהֲרֹס (הרעל) בְּלֹא חֶמְלָה אֶת גּוּף הַנִּדְבָּק..." משה סטודנצקי, מתוך: "אורחות חיים", עמ' 271
- מן הרס. מקור המילה במקרא. מצוי במואבית, ובערבית דרומית-קדומה: הרס hrs [1]
חורבן
- גרם לחורבן, הסב נזק קשה ופגם בתקין.
- ”אִם שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת- וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס, וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ...“ (ירמיהו מב, פסוק י)
- ”כֹּה תֹּאמַר אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנֵּה אֲשֶׁר-בָּנִיתִי אֲנִי הֹרֵס...“ (ירמיהו מה, פסוק ד)
- "אבל הקונה לזמן קצוב-הרי הוא בונה או הורס..." (משנה תורה להרמב"ם, ספר קניין, הלכות מכירה, פרק ה')
- "אֶת חוֹמוֹתֶיהָ (של אתונה) הַבְּצוּרוֹת הָרְסוּ וְאֶת עַמָּה נָתְנוּ בִּידֵי שָׁלִישִׁים עָרִיצִים..." מרדכי אהרן גינצבורג, "תולדות בני האדם", עמ' 76
- לשון המקרא יָכוֹל הָיָה לְ־, נִצַּח וְהֵבִיס צַר.
- לשון המקרא הָרַס וְשִׁבַּר, הֵבִיא לְחֻרְבָּן.
- ”מִהֲרוּ בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ- מִמֵּךְ יֵצֵאוּ“ (ישעיהו מט, פסוק יז)
- ”לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם [...] כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם, וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם“ (שמות כג, פסוק כד)
- ↑ Klein, Ernest. A comprehensive Etymological Dictionary of the Hebrew Language, p.169
