ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
בנייה
הגייה *
bniya
חלק דיבר
שם־פעולה
מין
נקבה
שורש
ב־נ־י/ה
דרך תצורה
משקל קְטִילָה
נטיות
ר׳ בניות; בנית־, ר׳ בניות־
תהליך יצירתו, הקמתו או הרכבתו של מבנה מכל סוג שהוא.
לשון חז"ל שם פעולה מן בנה שבמקרא.
תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
בניה
השורש בנה
השורש ב־נ־ה הוא שורש מגזרת נחי ל"ה .
ב־נ־ה
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
בָּנָה
בּוֹנֶה
יִבְנֶה
בְּנֵה
לִבְנוֹת
נִפְעַל
נִבְנָה
נִבְנֶה
יִבָּנֶה
הִבָּנֶה
לְהִבָּנוֹת
הִפְעִיל
הִבְנָה
מַבְנֶה
יַבְנֶה
הַבְנֵה
לְהַבְנוֹת
הֻפְעַל
הֻבְנָה
מֻבְנֶה
יֻבְנֶה
-אין-
-אין-
פִּעֵל
בִּנָּה
מְבַנֶּה
יְבַנֶּה
בַּנֵּה
לְבַנּוֹת
פֻּעַל
בֻּנָּה
מְבֻנֶּה
יְבֻנֶּה
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְבַּנָּה
מִתְבָּנֶּה
יִתְבַּנֶּה
הִתְבַּנֵּה
לְהִתְבַּנוֹת
בגזרת ל"י, בעבר בגוף ראשון ושני בבניין קל ע' הפועל מנוקדת בחיריק, כגון קָנִיתִי, בָּנִיתָ. בשאר הבניינים בגוף ראשון ושני ע' הפועל מנוקדת בחיריק או בצירי. למשל: נִפְנִינוּ, נִפְנֵינוּ; צֻוִּיתִי, צֻוֵּיתִי. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 64)[1]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
בניה
הגייה *
bnaya
חלק דיבר
שם פרטי
מין
זכר
שורש
דרך תצורה
בן + יהוה
נטיות
שם פרטי לזכר.
”וְיוֹאָב אֶל כָּל-הַצָּבָא יִשְׂרָאֵל וּבְנָיָה בֶּן-יְהוֹיָדָע עַל-הַכְּרֵתִי וְעַל-הַפְּלֵתִי.“ (שמואל ב׳ כ , פסוק כג )
”וּמִיִּשְׂרָאֵל מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ רַמְיָה וְיִזִּיָּה וּמַלְכִּיָּה וּמִיָּמִן וְאֶלְעָזָר וּמַלְכִיָּה וּבְנָיָה .“ (עזרא י , פסוק כה )
”אִיתַי בֶּן-רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן ס בְּנָיָה הַפִּרְעָתֹנִי.“ (דברי הימים ב׳ יא , פסוק לא )
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה *
binya
חלק דיבר
שם־עצם
מין
נקבה
שורש
ב־נ־י/ה
דרך תצורה
משקל קִטְלָה
נטיות
לשון המקרא [לא בשימוש] (יש לשכתב פירוש זה ):
”וּמָדַד אֶת הַבַּיִת אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וְהַגִּזְרָה וְהַבִּנְיָה וְקִירוֹתֶיהָ אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה“ (יחזקאל מא , פסוק יג )
המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל.
אונקלוס: בנין
רד"ק: שם בשקל (משקל) שמלה.
מצודות: הוא הצלע המערבי
השורש בנה
השורש ב־נ־ה הוא שורש מגזרת נחי ל"ה .
ב־נ־ה
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
בָּנָה
בּוֹנֶה
יִבְנֶה
בְּנֵה
לִבְנוֹת
נִפְעַל
נִבְנָה
נִבְנֶה
יִבָּנֶה
הִבָּנֶה
לְהִבָּנוֹת
הִפְעִיל
הִבְנָה
מַבְנֶה
יַבְנֶה
הַבְנֵה
לְהַבְנוֹת
הֻפְעַל
הֻבְנָה
מֻבְנֶה
יֻבְנֶה
-אין-
-אין-
פִּעֵל
בִּנָּה
מְבַנֶּה
יְבַנֶּה
בַּנֵּה
לְבַנּוֹת
פֻּעַל
בֻּנָּה
מְבֻנֶּה
יְבֻנֶּה
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְבַּנָּה
מִתְבָּנֶּה
יִתְבַּנֶּה
הִתְבַּנֵּה
לְהִתְבַּנוֹת
בגזרת ל"י, בעבר בגוף ראשון ושני בבניין קל ע' הפועל מנוקדת בחיריק, כגון קָנִיתִי, בָּנִיתָ. בשאר הבניינים בגוף ראשון ושני ע' הפועל מנוקדת בחיריק או בצירי. למשל: נִפְנִינוּ, נִפְנֵינוּ; צֻוִּיתִי, צֻוֵּיתִי. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 64)[2]