דץ
דָּץ
עריכה| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | דץ |
| שורש וגזרה | ד־ו־ץ, גזרת נע"ו/י |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא שָׂמַח, קפץ.
- ”בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז, וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה“ (איוב מא, פסוק יד)
- ”דַּצְנוּ בְיֶשַׁע, עֲדֵי נֹאמַר: הֲדָוִד יֵשׁ / בָּזֶה וְיָדוֹ מְקַלַּעַת וְנוֹגֶפֶת?...“ (נִגְלֵית יְשָׁרָה, מאת ר' שמואל הנגיד, בפרויקט בן יהודה)
- לשון ימי הביניים רץ.
- "דצים לטהרה כי טהור הוא מחנם. ונאים לקדושה כי קדוש הוא מעונם." (יניי, קדושתות לפרשת ויקרא)
- "דצים רצים, קובצים עולצים, מרצים פצים" (אלעזר הקליר, קדושתות לשבתות מיוחדות)
גיזרון
עריכה- (1) מילה יחידאית במקרא. בארמית הפועל 'דץ' בא במשמעות של שמחה, לדוגמא: "תַּעֲלֹזְנָה" (שמואל ב א, כ) מתורגם "יְדוּצוּן"; "צַהֲלוּ" (ירמיה לא, ו) מתורגם "דוּצוּ".
- (2) קרוב לשורש ר־ו־ץ. בתרגום השבעים גם בפסוק באיוב מתורגם "יָרוּץ".
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהלמשמעות (1):
למשמעות (2):
ראו גם
עריכהדָּץ ב
עריכה| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | דץ |
| שורש וגזרה | ד־ו־ץ, גזרת נע"ו/י |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון חז"ל נעץ, תקע במקום.
- ”לא לדוץ איניש לולבא בהושענא, דדלמא נתרי טרפי והוי חציצה“ (בבלי, מסכת סוכה – דף לזה, עמוד ב)
- ”האי סליקוסתא, דצה שלפה והדר דצה“ (בבלי, מסכת שבת – דף נ, עמוד ב)
- ”פתקיה לדוד לעילא, ודץ ליה לרומחיה, אמר: ניפול עלה ונקטל“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף צה, עמוד ב)
גיזרון
עריכה- מארמית: . ככל הנראה הצורה המקורית היתה דעץ, באותה משמעות.
מילים נרדפות
עריכה| השורש דוץ | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|