פָּזַז (גם: פַּז) א
עריכה
- [מליצה] נַעֲשָׂה גּוֹנוֹ כְּגוֹן הַפָּז, נִהְיָה זָהֹב.
- ”...וַהֲמוֹן זְבוּבֵי רִקְמָה קַלִּילִים כְּנוֹצוֹת/ עַל-כַּנְפֵי אוֹר נוֹסְסִים, פּוֹרְחִים, מְנַפְנְפִים/ מְפַרְכְּסִים דּוּמָם בַּקָּמָה וּמְרַפְרְפִים/ יַלְבִּינוּ, יַאְדִּימוּ, יַצְהִיבוּ, יָפֹזּוּ/ נִבְלָעִים בַּנֹּגַהּ וְשָׁבִים מִתְגַּלִּים...“ (זֹהַר, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- "...משמרות נטועים מנחשת קלל המה בהדרם וזהרם אשר עלי מרומי שחק יָפֹזּוּ" "שבילי עולם א'", שמשון בלוך הלוי
- הפועל משמש בהוראתו בעיקר בספרות העברית, ונגזר הוא מן השם "פָּז" שמקורו בתנ"ך.
- יש שפירשו כך את הפסוק: ”וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו“ (בראשית מט, פסוק ד) - כיסו ידיו בתכשיטי זהב. אמנם יש שאמרו שהוא פָּזַז ב, ראו שם פירושים נוספים.
| השורש פזז א
|
|
השורש פ־ז־ז א הוא שורש מגזרת ע"ע.
| פ־ז־ז א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
פָּזַז אוֹ פַּז
|
פּוֹזֵז
|
יָפֹז
|
פֹּז
|
לָפֹז
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
הֵפֵז
|
מֵפֵז
|
יָפֵז
|
הָפֵז
|
לְהָפֵז
|
| הֻפְעַל
|
הוּפַז
|
מוּפָז
|
יוּפַז
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
| |
|
פָּזַז (גם: פַּז) ב
עריכה
[דרושים מקורות לכמה מן הטענות בפסקה זו]
- הִתְקַדֵּם בְּחָפְזָה, מִהֵר.
- ”...קַלּוֹתִי, זַכּוֹתִי, כְּנַף אוֹר תִּשָּׂאֵנִי/ נָטוּשָׂה, הַזַּכִּים, אֲחִיכֶם הִנֵּנִי!/ לַכִּכָּר, לַכִּכָּר נָשׁוּטָה, נָפֹזָּה!...“ (זֹהַר, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- (קוֹל) הֵחֵל נִשְׁמָע וְנִהְיָה לִצְלִיל.
- השורש מופיע במקרא בבנין פיעל (פיזז). לדעת חלק מהמפרשים הפועל מופיע במקרא גם בבנין קל: ”וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו“ (בראשית מט, פסוק ד) - זרועות ידיו נעו במהירות בדָרְכַם את הקשת. אמנם לדעת חלק מהמפרשים הוא פָּזַז א, ראו שם, ולהלן בסעיף 'פרשנים מפרשים'.
- השורש קיים גם בארמית בהוראה דומה – פְּזִיזָא (נֶחְפָּז, נמהר).
- קרוב לשורשים פ־ח־ז, ח־פ־ז.
- רשב"ם: "ויפוזו- נכפפו, כמו ויהי דוד מפזז ומכרכר, פיזוז בידים, כירכור ברגלים. ויפוזו מן פזז כמו יסובו מן סבב". שד"ל: "ויפוזו- היו זרועיו קלים בדריכת הקשת, לשון מפזז ומכרכר".
- רש"י (בשם בראשית רבה פז,ז): "ויפזו זרעי ידיו- כמו ויפוצו".
- ראב"ע: "ויפוזו- ויתחזקו, וקרוב אליו: מפזז". ריב"ש: "ויפוזו- כמו 'דוד מפזז ומכרכר בכל עוז'. וכן יוסף, היה מפזז ומכרכר בזרועותיו ומושך חציו בחזקה, כלומר: מתגבר בידו".
- פָּצַח בְּמָחוֹל, רָקַד.
- ”וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ“ (שמואל ב׳ ו, פסוק טז)
- ”מִי דּוֹלְגָה חוֹפֶזֶת/ עַל סֶלַע מְפַזֶּזֶת/ בַּת כַּרְמֶל הִיא/ יָעֵל חֶמְדַּת הָרִים/ גִּיל צְחוֹקָהּ יַרְקִיעַ/ רֵעַ לָהּ הָרָקִיעַ...“ (בַּת הָרִים, מאת אמיתי נאמן בזֶמֶרֶשֶׁת)
- "כִּי שָׁם בָּנוֹת בְּצֶבַע שׁוֹקוֹ / וְתִלְבָּשְׁתָּן – קְלִפּוֹת בָּנָנָה, / מְפַזְּזוֹת בִּמְחוֹל מַנְיָאנָה / בַּגּ'וּנְגֶּל, בֵּין עֲצֵי הַקּוֹקוֹס." (וֵנֵצוּאֵלָה, מאת דן אלמגור)
- בהשאלה: נָע וְזָז לְפֹה וּלְפֹה בְּחָפְזָה.
- 1. לשורש פ־ז־ז מופע יחיד במקרא בבניין פיעל. יש שקישרו לשורש פ־צ־צ, ששניהם מורים על תנועה מהירה ממקום למקום.[1]. ” דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר “ (שמואל ב׳ ו, פסוק טז) - יש לציין כי השם האכדי השאול משומרית שהגייתו: בִּיזַזוּ (bizazû) שימש להגדרת: צפרדע.
- 2. ייתכן שהמשמעות השנייה מושאלת מהראשונה, על שום תנועות הריקוד המהירות. יש הסוברים כי היא נשאלה מאחת המשמעויות של שורש זה בבניין קל שהיא ניעה במהירות (ראה לעיל).
- ↑ ר' משה אשכנזי, הואיל משה שמואל ב ו, יד.
