דוי

דְּוָי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דווי
הגייה*	Dvay
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ד־ו־ה
דרך תצורה	משקל קְטָל
נטיות	נ"י: דְּוֵי-

1. לשון המקרא חֳלִי.

   • ”יְהוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי; כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ“ (תהילים מא, פסוק ד)

2. [מליצה] תְּחוּשַׁת כְּאֵב (בְּעִקָּר נַפְשִׁית).

   • "פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר/ קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַי.../ וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר/ מִשְׁבַּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוָי." ("פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה", רחל המשוררת)

גיזרון

• אוגריתית, 'יאכּל-דו' yʔkl dw בהוראת - 'יאכל החולה'. מן הפועל דוה. אכדית, דָאווּ-אוּ בהוראת 'אדם חולה' . ארמית, dwy דְווי . אתיופית, דָאוָוא-יָה . ערבית, دَوًى 'דַוַא' בהוראת מחלה, חולי .

צירופים

• ערש דוי

מילים נרדפות

חלי (1) מחלה (1) נֶגַע (1) מַדְוֶה (1)

כאב (2) מכאוב (2) צער (2) יגון (2) תוגה (2) דאבון (2) עצב (2) דְּוִיָּה (2)

ראו גם

• דוה
• הדוה
• נדוה

דַּוָּי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דווי
הגייה*	Davay
חלק דיבר	שם־תואר
מין
שורש	ד־ו־ה
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות

1. לשון המקרא (-לֵב) דָּווּי, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּאֵב וָצַעַר.

   • ”מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן; עָלַי לִבִּי דַוָּי“ (ירמיהו ח, פסוק יח)
   • ”עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד, תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי, וְכָל-לֵבָב דַּוָּי“ (ישעיהו א, פסוק ה)
   • ”תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ, כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל-פְּשָׁעָי: כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי, וְלִבִּי דַוָּי“ (איכה א, פסוק כב)

גיזרון

• מן המקרא.

מילים נרדפות

• דאבון

מילים נרדפות

• דָּוֶה, דָּווּי
• כּוֹאֵב, כָּאוּב