ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
מכאוב
הגייה *
makh'ov
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
כ־א־ב
דרך תצורה
משקל מַקְטוֹל
נטיות
ר׳ מַכְאוֹבִים
כאב, צער.
”כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב־כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב “ (קהלת א , פסוק יח )
”כִּי כָל־יָמָיו מַכְאֹבִים , וָכַעַס עִנְיָנוֹ, גַּם־בַּלַּיְלָה לֹא־שָׁכַב לִבּוֹ; גַּם־זֶה הֶבֶל הוּא“ (קהלת ב , פסוק כג )
"וְכָל אֲשֶׁר אֶתְמוֹל / יָדַע מַכְאוֹב וּשְׁכוֹל; / לֹא עוֹד יֵדַע שַׁלֶּכֶת וּקְרָב." (פְּרָחִים בַּקָּנֶה , מאת דודו ברק )
"לֹא נֵדַע גַּם פַּחַד, / לֹא נֵדַע מַכְאוֹב ; / וְנֵלֵךְ בְּיַחַד / עַד הַסּוֹף הַטּוֹב." (מֶה חָשׁוּב הַיּוֹם , מאת עוזי חיטמן )
”מפני מה אי־אמונה כזו? מפני מה אַפּאַטיה כזו? הלא מכאוב הוא, מכאוב גדול, שיהיו אנשים שכמותו חיים ככה!“ (הוא סיפר לעצמו , מאת י"ח ברנר , בפרויקט בן יהודה )
”ואולם כל מכאוב לא חש; אדרבא, חש כי הוּקל לו פתאום וכמו הוּטל מעליו משא כבד וטורד.“ (קָדְקָדְיָה , מאת דוד פרישמן , בפרויקט בן יהודה )