דאבון

דַאֲבוֹן

לשון המקרא (יש לשכתב פירוש זה): מצב נפשי שמקורו חשש, דוי וצער.
- ”וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ“ (דברים כח, פסוק סה)
- ”אין אני יכול, לדאבוני הרב, לערוב לכך שלא תהיה מלחמה בעולם.“ (שלושה סעיפים בתכנית הציונית, מאת דוד בן גוריון, בפרויקט בן יהודה)