דָּאַב עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא דאב
שורש וגזרה ד־א־ב
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא (יש לשכתב פירוש זה): כָּאַב, הצטער, נעצב.
    • ”עֵינִי דָאֲבָה,מִנִּי-עֹנִי:קְרָאתִיךָ יְהוָה בְּכָל-יוֹם; שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי“ (תהילים פח, פסוק י)
    • ”כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי“ (ירמיהו לא, פסוק כד)
    • "ומחסורכה לוא תמצא. ודאבה נפשכה מכול טוב". (תעודות מדבר יהודה,מגילת חכמת רז)

גיזרון עריכה

  • קרוב לשורש ד־ו־ה (דוי דוה מדוה).
  • במילון האטימולוגיות העבריות של ארנסט קליין "דאב" מפורש כ-"אֶבל", או ריחוק מאדם מסוים, מקום מסוים או עניינים מסוימים.
  • משפות שמיות, לדוגמא - השורש הערבי (ת-ע-ב; ت ع ب‎) להתעייף, להיות מותש, לעבוד קשה,עבדות . ראו בערבית : טעבן "تعبان" (taʿbān) במשמעות- דאגה,עייפות.

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

מידע נוסף עריכה

בבניין הפעיל הדאיב קיים במקרא בחילוף עיצורים האדיב ”ולאדיב את נפשך“ (שמואל א׳ ב, פסוק לג) ויש מפרשים שאל"ף אינה מן השורש והוא כמו דִּאֵב.

תרגום עריכה

ראו גם עריכה