בִּרְיוֹן עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא בריון
הגייה* biryon
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ב־ר־א ב
דרך תצורה משקל קִטְלוֹן
נטיות ר׳ בִּרְיוֹנִים, נ׳ בִּרְיוֹנִית; בִּרְיוֹן־, ר׳ בִּרְיוֹנֵי־
 
בריון ונמושה
  1. לשון חז"ל אדם כוחני, אלים ותוקפן, המשתמש בכוחו הפיזי או בהפחדה בכדי להשיג את מבוקשו.
  2. בהשאלה: אדם בעל גוף, או אדם בעל שרירים חזקים ומפותחים.
    • המתעמל הבריון זכה באליפות ישראל בהרמת משקולות.
  3. לשון חז"ל כינוי גנאי לקנאים בימי המרד הגדול שנלחמו נגד הרומאים ונגד היהודים המתונים.

גזרון עריכה

  • בימינו מקובל לראות את המילה האכדית bārānu – מורד (גזור מ־bâru – מרד) כמקור המילה "בריון".[1]
  • (1) בלשון חז"ל המילה משמשת לפעמים ככינוי לחייל או נציג השלטון, ולכן יש שגזרו מיוונית: phroúrion) φρούρῐον) – דרגה מסוימת בחיל הרומאי.[2] באופן דומה, יש הגוזרים מבירה (ארמון), ולפי זה "בריון" הוא 'שומר הבירה'.[3]
  • יש הגוזרים מהמילה המקראית "בריא" בהוראת: שמן, עב בשר. אחרים גוזרים מארמית: "בָּרָא" – חוץ, ובריון משמעותו חיצוני, מופקר.
  • יש הגוזרים מיוונית: barúnō) βᾰρῠ́νω) – להכביד, ללחוץ, לדכא.[4]
  • (3) כנראה השאלה מ(1), כיון שהקנאים פעלו בכוחניות.

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: בריונות

הערות שוליים עריכה

  1. בריון ובריונוּת באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ש' קרויס, מלות שאולות מיוונית ורומית בתלמוד במדרש ובתרגום, ברלין 1898, בערך 'בריון'.
  3. ע' לעף, תוספת הערוך השלם, 'בריון'; יסטרוב, בריון.
  4. קוהוט, ערוך השלם, בריוני