חנון
יש להוסיף לדף זה את הערך: חָנוּן.
חְנוּן
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | חנון |
הגייה* | khnun |
חלק דיבר | שם־תואר |
מין | זכר |
שורש | ח־נ־ן |
דרך תצורה | משקל קְטוּל |
נטיות | ר׳ חְנוּנִים; נ׳ חְנוּנִית; נ"ר חְנוּנִיּוֹת |
- [סלנג] כינוי גנאי לאדם ממושמע לחלוטין, או לאדם שהוא רך באפיו.
גיזרון
עריכה- אטימולוגיה עממית גורסת שמקור המילה הוא מחונן. רוביק רוזנטל, לעומת זאת, גורס שהמילה נתגלגלה מ"חְנוּנָה", שמשמעה נזלת בערבית מרוקאית[1]. ראו חננה
מילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהמידע נוסף
עריכה- שווא נח באות גרונית בתחילת מילה, שלא לפי כללי הניקוד הרגילים.
קישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: חנון |
הערות שוליים
עריכה- [1] רוביק רוזנטל, "הזירה הלשונית". עיתון מעריב, 16/04/09
חַנּוּן
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | חנון |
הגייה* | khanun |
חלק דיבר | שם־תואר |
מין | זכר |
שורש | ח־נ־ן |
דרך תצורה | משקל קַטּוּל |
נטיות |
- הנותן חנינה.
גיזרון
עריכה- המילה מופיעה במקרא פעמים רבות, אך תמיד בצמידות לרחום, ותמיד כתואר לאלוהים. היא אחת מן שלוש עשרה המידות.