רודף שלום

רוֹדֵף שָׁלוֹם

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רודף שלום
הגייה^*	rodef shalom
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	צרף
נטיות	ר׳ רוֹדְפֵי שָׁלוֹם; נ׳ רוֹדֶפֶת שָׁלוֹם, נ"ר רוֹדְפוֹת שָׁלוֹם

אדם המתאמץ להשכין שלום.
- "זה כמה שבועות שהשליט הסורי מתעטף באצטלה של רודף שלום, המעוניין במו"מ" (מאמר באתר גמלא)
- ”הרי ראש הממשלה הצרפתית כיום, מר ליאון בלום, יכול לשמש דוגמא למופת: צרפתי נלהב, פטריוט גדול של ארצו, ועם זה רודף שלום ולוחם נמרץ בעד השלום העולמי.“ (לועד הביתן הארצישראלי בתערוכה העולמית בפאריס, מאת מנחם אוסישקין, בפרויקט בן יהודה)

הצרוף "רודף שלום" מופיע לראשונה במסכת אבות: "הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן - אוהב שלום, ורודף שלום" (משנה, מסכת אבות, פרק א, משנה יב), ומבוסס על הכתוב בספר תהלים: "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה־טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהלים ל"ד, ט"ו). לפי התלמוד הכוונה היא: "בקשיהו במקומך ורדפהו במקום אחר" (תלמוד ירושלמי, מסכת פיאה, פרק א'), וכך גם בפירוש רש"י: "'בקש שלום ורדפהו' בקש שלום - במקומך ורדפהו - במקום אחר".