|
השורש שׁ־פ־ט הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
דיבור. דיבור מכריע. קביעת דין על פי חוק.
|
| גזרה |
|
| הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
| שׁ־פ־ט
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
שָׁפַט
|
שׁוֹפֵט
(ב׳ פעוּל: שָׁפוּט)
|
יִשְׁפֹּט
|
שְׁפֹט
|
לְשְׁפֹּט
|
| נִפְעַל
|
נִשְׁפַּט
|
נִשְׁפָּט
|
יִשָּׁפֵט
|
הִשָּׁפֵט
|
לְהִשָּׁפֵט
|
| הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הֻפְעַל
|
הֻשְׁפַּט
|
מֻשְׁפָּט
|
יֻשְׁפַּט
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-[1]
|
| פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
- השורש המקראי שׁ־פ־ט משותף למספר שפות שמיות (אכדית, אוגריתית, פיניקית) במובן של שיפוט ופסיקה (špṭ או spṭ).
|
