שרץ
שָׁרַץ
עריכה| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | שרץ |
| שורש וגזרה | שׁ־ר־ץ |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- התרבה מאד והיה לאוכלוסיה גדולה.
- ”וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ.“ (בראשית ט, פסוק ז)
- ” וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.“ (שמות א, פסוק ז)
- ”וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ.“ (שמות ז, פסוק כח)
תרגום
עריכהראו גם
עריכהשֶׁרֶץ
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שרץ |
| הגייה* | sheretz |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־ר־ץ |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | ר׳ שְׁרָצִים |
- כינוי לבעל חיים קטן ובעל כושר התרבות, ובכלל זה יונקים קטנים, זוחלים ודו חיים, וחסרי חוליות שונים.
- [הלכה] בפרט: אחד משמונת בעלי חיים קטנים וטמאים למגע.
- ”וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ – הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת.“ (ויקרא יא, פסוקים כט – ל)
- ”הפיגולין מצטרפין זה עם זה כל הנותרין מצטרפין זה עם זה כל הנבלות מצטרפות זו עם זו כל השרצים מצטרפין זה עם זה דם השרץ ובשרו מצטרפין.“ (משנה, מסכת מעילה – פרק ד, משנה ג)
- ” כל השרצים אינם פוסלין חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקת רבן גמליאל אומר אף הנחש מפני שהיא מקיאה רבי אליעזר אומר אף העכבר.“ (משנה, מסכת פרה – פרק ט, משנה ג)
- בהשאלה מן (1): [כינוי גנאי] אדם שפל ומאוס.
מקור
עריכה- במקרא רק כשם עצם כללי. צורת הרבים משמשת בלשון חז"ל.
פרשנים מפרשים
עריכה- רש"י (על ויקרא יא, פסוק כט – ל): חולד – Mustela (חמוס); צב – Frosch הדומה לצפרדע; אנקה – hérisson (קיפוד); לטאה – Lacerta; חומט – limace (חלזון); תנשמת – Talpa (חפרפרת).
צירופים
עריכהתרגום
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: טומאת שרץ |