שָׁרַץ

עריכה
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלאשרץ
שורש וגזרהשׁ־ר־ץ
בנייןפָּעַל (קַל)
  1. התרבה מאד והיה לאוכלוסיה גדולה.
    • ”וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ.“ (בראשית ט, פסוק ז)
    • ” וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.“ (שמות א, פסוק ז)
    • וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ.“ (שמות ז, פסוק כח)

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

שֶׁרֶץ

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלאשרץ
הגייה*sheretz
חלק דיברשם־עצם
מיןזכר
שורששׁ־ר־ץ
דרך תצורהמשקל קֶטֶל
נטיותר׳ שְׁרָצִים
  1. כינוי לבעל חיים קטן ובעל כושר התרבות, ובכלל זה יונקים קטנים, זוחלים ודו חיים, וחסרי חוליות שונים.
    • ” וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. “ (בראשית א, פסוק כ)
    • ” וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם. “ (בראשית ז, פסוק כא)
  2. [הלכה] בפרט: אחד משמונת בעלי חיים קטנים וטמאים למגע.
  3. בהשאלה מן (1): [כינוי גנאי] אדם שפל ומאוס.

מקור

עריכה
  • במקרא רק כשם עצם כללי. צורת הרבים משמשת בלשון חז"ל.

פרשנים מפרשים

עריכה

צירופים

עריכה

תרגום

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: טומאת שרץ