| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אנקה
|
| הגייה* |
anaka
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
א־נ־ק
|
| דרך תצורה |
משקל קְטָלָה
|
| נטיות |
ר׳ אֲנָקוֹת; אֶנְקַת־, ר׳ אֶנְקוֹת־
|
- גניחה, קול המושמע מתוך סבל, כאב וצער.
- ”וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח יְהוָה בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם.“ (מלאכי ב, פסוק יג)
- ”מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ.“ (תהלים יב, פסוק ו)
- ”לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה.“ (תהלים קב, פסוק כא)
- ”ברגע שהאשה ראתה אותנו, התמלטה מקרבה אנקה פתאומית צרודה וקורעת לב“ (רצפה בת איה, מאת אביגדור המאירי, בפרויקט בן יהודה)
- במילון בן יהודה מצוין כי ייתכן שהמילה קשורה למילה הסורית "אמקתא". [1]
↑ הערת השוליים לערך "אנקה", אליעזר בן יהודה, מילון הלשון העברית הישנה והחדשה, כרך ראשון, הוצאת "לעם" 1959, עמוד 323.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אנקה
|
| הגייה* |
anaka
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר׳ אֲנָקוֹת; אֶנְקַת־, ר׳ אֶנְקוֹת־
|
- מין של לטאה. הגדולה בלטאות שבארץ ישראל. כיום נקראת כוח. שמה המדעי: Varanus.
- המילה יחידאית במקרא.
- המילה נגזרת מן השורש אנ"ק, כנראה על שום הצליל שמשמיעה הלטאה.[1]
- בעבר ייחסו למילה פירושים שונים, ובהם קיפוד וצב.[2] כיום מאמינים שזהו מין של לטאה, וחוקרים רבים מאמינים שזוהי שממית.[3]
↑ ספר השורשים לרד"ק
↑ בעיתון מעיין, "קפוד – שרץ או חיה?" מאת דוד מצגר; "אנקה", בתוך: יהודה פליקס, חי וצומח בתורה: תיאור בעלי החיים והצמחים שבתורה מאוירים ע"י כמאתיים תמונות וציורים, הוצאת ישראל הצעיר, תשמ"ד, עמוד 15.
↑ למשל: "אנקה", בתוך: יהודה פליקס, חי וצומח בתורה: תיאור בעלי החיים והצמחים שבתורה מאוירים ע"י כמאתיים תמונות וציורים, הוצאת ישראל הצעיר, תשמ"ד, עמוד 15; וכן: "אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו" (עורכים ראשיים אליעזר ליפא סוקניק, משה דוד קאסוטו) בערך "אנקה" מאת אלקנה ביליק.
ערך בוויקיפדיה: אנקה (שרץ)