אֲנָקָה אעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אנקה
הגייה* anaka
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש א־נ־ק
דרך תצורה משקל קְטָלָה
נטיות ר׳ אֲנָקוֹת; אֶנְקַת־, ר׳ אֶנְקוֹת־
  1. גניחה, קול המושמע מתוך סבל, כאב וצער.
    • ”וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח יְהוָה בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם.“ (מלאכי ב, פסוק יג)
    • ”מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ.“ (תהלים יב, פסוק ו)
    • ”לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה.“ (תהלים קב, פסוק כא)
    • ”ברגע שהאשה ראתה אותנו, התמלטה מקרבה אנקה פתאומית צרודה וקורעת לב“ (רצפה בת איה, מאת אביגדור המאירי, בפרויקט בן יהודה)

גיזרוןעריכה

  • במילון בן יהודה מצוין כי ייתכן שהמילה קשורה למילה הסורית "אמקתא". [1]

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

סימוכיןעריכה

  הערת השוליים לערך "אנקה", אליעזר בן יהודה, מילון הלשון העברית הישנה והחדשה, כרך ראשון, הוצאת "לעם" 1959, עמוד 323.

אֲנָקָה בעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אנקה
הגייה* anaka
חלק דיבר שם־עצם
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ אֲנָקוֹת; אֶנְקַת־, ר׳ אֶנְקוֹת־
  1. מין של לטאה. הגדולה בלטאות שבארץ ישראל. כיום נקראת כוח. שמה המדעי: Varanus.

גיזרוןעריכה

  • המילה יחידאית במקרא.
  • המילה נגזרת מן השורש אנ"ק, כנראה על שום הצליל שמשמיעה הלטאה.[1]
  • בעבר ייחסו למילה פירושים שונים, ובהם קיפוד וצב.[2] כיום מאמינים שזהו מין של לטאה, וחוקרים רבים מאמינים שזוהי שממית.[3]

מילים נרדפותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: אנקה (שרץ)

סימוכיןעריכה

  ספר השורשים לרד"ק
  בעיתון מעיין, "קפוד – שרץ או חיה?" מאת דוד מצגר; "אנקה", בתוך: יהודה פליקס, חי וצומח בתורה: תיאור בעלי החיים והצמחים שבתורה מאוירים ע"י כמאתיים תמונות וציורים, הוצאת ישראל הצעיר, תשמ"ד, עמוד 15.
  למשל: "אנקה", בתוך: יהודה פליקס, חי וצומח בתורה: תיאור בעלי החיים והצמחים שבתורה מאוירים ע"י כמאתיים תמונות וציורים, הוצאת ישראל הצעיר, תשמ"ד, עמוד 15; וכן: "אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו" (עורכים ראשיים אליעזר ליפא סוקניק, משה דוד קאסוטו) בערך "אנקה" מאת אלקנה ביליק.