אנחה

אֲנָחָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אנחה
הגייה^*	anacha
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	א־נ־ח
דרך תצורה	משקל קְטָלָה
נטיות	ר׳ אֲנָחוֹת נ"י אֲנְחָתִי אֲנְחָתוֹ אֲנְחָתָהּ נ"ר אֲנְחוֹתַי

קול הנשמע מתוך צער, כאב, יאוש או דאגה בדר"כ קול נמוך המלווה בנשיפת אויר.
- ” צוּרִי מָדַי כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי“ (ישעיהו כא, פסוק ב)
- ”וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה“ (ישעיהו לה, פסוק י)
- ”מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי“ (תהלים קב, פסוק ו)
- ”כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל פְּשָׁעָי כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי“ (איכה א, פסוק כב)
- ”אנחה שוברת חצי גופו של אדם“ (בבלי, מסכת ברכות – דף נח, עמוד ב)
בהשאלה: קול דומה לאנחה (1) בשעת שמחה ורגיעה מדאגה. או המביע עונג רב וסיפוק עמוק.
- כשהבין שהמצב אינו נורא כ"כ, הוא פלט אנחת רווחה.
- במזרח הרחוק נחשב לנימוסי להשמיע אנחות עונג גיהוקים ושיהוקים בעת האכילה.

השורש א־נ־ח הוא שורש מגזרת השלמים.