נאנח
נֶאֱנַח
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | נאנח |
| שורש וגזרה | א־נ־ח |
| בניין | נִפְעַל |
- לשון המקרא השמיע קול מתוך צער, כאב, יאוש או דאגה בדר"כ קול נמוך המלווה בנשיפת אויר.
- ”וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה“ (שמות ב, פסוק כג)
- ”וְאַתָּה בֶן אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם וּבִמְרִירוּת תֵּאָנַח לְעֵינֵיהֶם..וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח וְאָמַרְתָּ אֶל שְׁמוּעָה כִי בָאָה וְנָמֵס כָּל לֵב“ (יחזקאל כא, פסוקים יא–יב)
- ”עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ“ (יחזקאל ט, פסוק ד)
- ”בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם“ (משלי כט, פסוק ב)
- ”כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם נָתְנוּ (מחמודיהם) מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ“ (איכה א, פסוק יא)
- בהשאלה: השמעת קול אנחה מתוך עונג וסיפוק.
- "עת בלילות גנובים נחבוק את / החתיכות ונאנח, / הרי בארוחת הבוקר, / עת מציגות הן פני מלאך – / נזכור את הסלט שלך..." (שיר אהבה חיילי, מאת חיים חפר)
- אין עוד מה לעשות, חוץ מאשר לשבת על הכורסה הנוחה מול מכשיר הטלוויזיה, להיאנח עמוקות, ללגום כוסית ולומר לעצמנו: "ההתנחלויות הן בלתי-הפיכות!".
(אורי אבנרי, מי פוחד ממתנחלים?, באתר "הארץ", 8/01/2017) - המאסטר טעם את מנת השף ונאנח, היה ברור כי השף קלע לטעמו המעודן.
גיזרון
עריכה- מקביל לארמית אִתְאַנַּח[1] (צורת התפעל התאנח גם קיימת בעברית), אוגריתית ảnḫ,[2] אכדית anāḫu, באותה משמעות. גם קשור לערבית ناحَ (נַאחַ) 'ייבב'.
מילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: sigh
ראו גם
עריכה
| השורש אנח | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|