”וכשנכנס ראש־הגדוד אל האורדינאטור לקחת ממנו את ברכת־פרידתו ולהודות לו על טרחתו, היה עטוף את בגדי־השרד שלו, וכובע־עור־כבשים גדול עליו.“ (הַתַּחְבּשֶׁת, מאת שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן יהודה)
1-2. מופיע בקרא ארבע פעמים, תמיד בביטוי "בִּגְדֵי הַשְּׂרָד". משמעות הביטוי לא ברורה; יש שפירשו בהוראת: ארוג, שזור, בהקבלה לארמית סְרָד - קלוע, מעשה רשת, וערבית سَرَدَ (סַרַדַ) - לתפור, לחבר, לשרשר.[1] אחרים גזרו משורש שׂ־ר־דא בהוראת 'מנוסה', כמו במילה שָׂרִיד, ופירשו שהכוונה לבגדי מסע.[2] ויש שהקבילו לאוגריתית 𐎌𐎗𐎄 (שׁרד), בביטוי "שרד בעל בדבחך"[3], שע"פ ההקשר אפשר לפרש בהוראת: שירות, עבודת האל בקרבנות וכדו'. ולפ"ז הוא קרוב לשורש שׁ־ר־ת.[4] יש שהציעו להקביל לאכדית: ašarēdu - בכיר, חשוב, וגם: מפואר, בולט.
3. מחידושי אליעזר בן יהודה. ונימוקו: "בגדי השרד הוא כמו בגדי השרת, לאמור הבגדים אשר ילבשו הכהנים ב'שרתם' בקודש, והוא ממש כאשר יאמרו בלעז: בגדים אופיסייל", ועפ"ז חידש את המילה "משרד" בהוראת: "בית השרת לאיזה דבר, לאיזה חברה".[5]
הרמב"ן מקשר בין שתי המשמעויות הנ"ל של השורש "ש־ר־ד". בפירושו לשמות ל"א, י' כתב: "[...] ואם כן, הנכון שנפרש: בגדי השרד – בגדי היחוד. כלומר, בגדים שיתיחד בלבישתם אחד העם הגדול מאחיו. וכן "ובשרידים אשר ה' קורא" (יואל ג ה), "השרידים שרדו מהם" (יהושע י כ)". כך, הרמב"ן מפרש את הפעלים מהשורש "שׂ־ר־ד" כפעלים המורים על הבדלה של קבוצה קטנה מתוך הכלל. בפרט, אדם השורד אסון הוא מובדל מיתר האנשים שנספו באסון.
