קדר

לערך העוסק בקְדָר; ראו הצירוף היחיד צלי קדר.

קֵדָר

לשון המקרא שמו של עם ערבי בעת הקדומה.
- ”וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם.“ (בראשית כה, פסוק יג)
- ”וּשְׁאָר מִסְפַּר-קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי-קֵדָר יִמְעָטוּ כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר.“ (ישעיהו כא, פסוק יז)
- ”עֲרַב וְכָל-נְשִׂיאֵי קֵדָר הֵמָּה סֹחֲרֵי יָדֵךְ בְּכָרִים וְאֵילִים וְעַתּוּדִים בָּם סֹחֲרָיִךְ.“ (יחזקאל כז, פסוק כא)

קדר בעבודתו

לשון חז"ל מי שיוצר כלי חרס לפרנסתו.
- ”כֵּיצַד, הַקַּדָּר שֶׁהוּא מוֹכֵר הַקְּדֵרוֹת, נִכְנַס לִפְנִים מִן הַמּוֹדִיעִית, הוּא הַקַּדָּר והֵן הַקְּדֵרוֹת וְהֵן הַלּוֹקְחִים, נֶאֱמָן.“ (משנה, מסכת חגיגה – פרק ג, משנה ה)
- ”שְׁנֵי קַדָּרִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה, וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל, וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן, הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקֵי שֵׁנִי.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק ג, משנה ד)
- ”הַקַּדָּר שֶׁהוּא עוֹבֵר וְהַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְהֶאֱהִיל צִדּוֹ אַחַת עַל הַקֶּבֶר, הַכֵּלִים שֶׁבְּצַד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִין.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק טז, משנה ב)

ערך בוויקיפדיה: קדר

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קדרים

שעומעם אורו, נעשה חשוך.
- "וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל־הַנְּבִיאִים וְקָדַר עֲלֵיהֶם הַיּוֹם" (מיכה ג ו)
- "שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם" ( יואל ד טו)
- קודם שהגיע אל ביתו קדרו שמים בעבים, וגשם החל ניתך ארצה.

חתך והסיר, חתך דבר באמצעו וסילק חלקו.
- "קודרה בסכין כמין ארובה" ( בבלי זבחים סה ע"א)
חתך גליון כתוב על מנת להסיר חלק מהכתב.
- "מנשה קדר את האזכרות והרס את המזבח" (סנהדרין קג ע"ב)
- "רבי יוסי אומר: בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן, והשאר שורפן" (בבלי שבת קטז ע"א)

במילה מקרדין בהרים (עירובין) כתב ר' שמשון בר צמח שנתחלף משורש קדר-נקב א"כ זהו חילוף כפול.
גרסת ה'ערוך' לפעמים קדד קרוב אל גדד. (חולין)