גדד

יש להוסיף לדף זה את הערך: גְּדָד גִּדֵּד, גְּדָד.

גָּּדַד א

לשון המקרא התאסף, התקבץ בגדודים.
- ”יָגוֹדּוּ על נפש צדיק“ (תהלים צד, פסוק כא)
- ”גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב“ (בראשית מט, פסוק יט)

אדם גודד תמרים באיראן

לשון חז"ל חתך, קצץ.
- ”גָּדַד שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת לוֹכְסָן, גָּדַד שְׁתֵּי כְרָעַיִם (טֶפַח עַל טֶפַח) לוֹכְסָן, אוֹ שֶׁמִּעֲטָהּ פָּחוּת מִטֶּפַח, טְהוֹרָה.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יח, משנה ה)
לשון חז"ל (חקלאות) קטף תמרים.
- ”כן נראה את דיקנותם ואת עושר לשונם של חכמי המשנה, בהשתמשם בפעלים שונים לפעולה אחת, לפי הדבר אשר בו חלה הפעולה. למשל, ללקיטת פרי מעצי פרי שונים יאמר במשנה: “ארה” (לתאנים), “בצר” (ענבים), “גדר” או גדד” (תמרים) “מסק” (זיתים).“ (שפת עבר החדשה, מאת ישראל חיים טביוב, בפרויקט בן יהודה)

ארמית: גְּדַד ( ”גֹּדּוּ אִילָנָא“ (דניאל ד, פסוקים יא–כ)); ערבית: גַׁדַּ.
יש המסבירים כן בפסוק המובא במקרא לעיל "והוא יגוד עקב", ששבט גד יגוד - יכרות ויקטע את רצף עקבות אויביהם בדולקם אחריהם (ראה ספורנו שם, ופירוש ר' אברהם בן הרמב"ם).

חתך, קצץ

{{תר-סוף}]

קטף תמרים