Filenew.png יש להוסיף לדף זה את הערך: צַבִּי.

צְבִי אעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צבי
הגייה* tsvi
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש צ־ב־י/ה
דרך תצורה משקל קְטִי
נטיות נ׳ צְבִיָּה, ר׳ צְבָאִים או צְבָיִים
 
צבי תומסון
  1. בעל חיים ממשפחת הפריים, נפוץ באזורים רבים בארץ ישראל. הצבי הוא דק־גוף, קל־רגליים, ושתי קרניים לראשו.
    • ”וַיִּהְיוּ-שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי צְרוּיָה יוֹאָב וַאֲבִישַׁי וַעֲשָׂהאֵל, וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה“ (שמואל ב׳ ב, פסוק יח)
    • ”עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים“ (מלכים א׳ ה, פסוק ג)
    • ”דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה-זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן-הַחֲלּנוֹת מֵצִיץ מִן-הַחֲרַכִּים“ (שיר השירים ב, פסוק ט)
  2. צורת הזכר כשם פרטי לבנים, וצורת הנקבה כשם פרטי לבנות.
    • ”בִּשְׁנַת-שֶׁבַע לְיֵהוּא מָלַךְ יְהוֹאָשׁ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבָע“ (מלכים ב׳ יב, פסוק ב)
    • ”וַיּוֹלֶד מִן-חֹדֶשׁ אִשְׁתּוֹ אֶת-יוֹבָב וְאֶת-צִבְיָא וְאֶת-מֵישָׁא וְאֶת-מַלְכָּם“ (דברי הימים א׳ ח, פסוק ט)
    • "בְּיָפוֹ הָיְתָה תַּלְמִידָה וּשְׁמָהּ טָבִיתָא, כְּלוֹמַר צְבִיָּה, וְהִיא רַבַּת מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמַרְבָּה בִּגְמִילוּת חֲסָדִים." (מעשי השליחים פרק ט, פסוק לו)
    • "צבי אומר שגשמים כאלה מזיקים לחקלאות, ואני חושב – כמה חם בבית" (סע לאט, מאת אריק אינשטיין)

גזרוןעריכה

  • המילה משותפת בשפות שמיות ובשפות אפרו-אסיתיות: אוגריתית: 𐎑𐎁𐎊 (טֿבי).[1] ארמית: טביא. אכדית: צַבּיטֻ (ṣabītu) - צבי, וגם ככינוי לשוטר-בלש זריז וקל-רגליים. ערבית: ظَبْي (טַ'בְּי). מצרית קדומה tpỉw.

צירופיםעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: gazelle‏‏‏‏
  • ערבית: غَزَال‏‏‏‏ (תעתיק: עָ'זַאל), ظَبْي‏‏‏‏ (תעתיק: טַ'בְי)

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: צבי
  טקסונומיה בוויקימינים: Gazella
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צבאים

צְבִי בעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צבי
הגייה* tsvi
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש צ־ב־י/ה
דרך תצורה משקל קְטִי
נטיות
  1. לשון המקרא יופי, פאר.
    • הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל; אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים?“ (שמואל ב׳ א, פסוק יט)
    • ”בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח יְהוָה לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל.“ (ישעיהו ד, פסוק ב)
    • ”בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ.“ (ישעיהו כח, פסוק ה)
    • וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ וְצַלְמֵי תוֹעֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בוֹ עַל-כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם לְנִדָּה.“ (יחזקאל ז, פסוק כ)

גזרוןעריכה

  • מקביל לערבית בהגית צַבִּיא (صبيح) בהוראת יפה, נאה.[2] סורית-ארמית: צבְּיה (ṣbyh) בהוראת תכשיט, עיטור על פמוט.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ראו גםעריכה

הערת שולייםעריכה

  1. לוח UT 128 IV
  2. תיבת סַבִּיא גזורה מתיבת סבאח (صباح) בהוראת 'שחר'