סיף

יש להוסיף לדף זה את הערכים: סַיָּף, סִיֵּף.

סַיִף

לשון חז"ל כלי נשק בעל להב ארוך וחד, לרוב עשוי מתכת, וקת קהה לאחיזה.
- ”לֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בְסַיִף, וְלֹא בְקֶשֶׁת, וְלֹא בִתְרִיס, וְלֹא בְאַלָּה, וְלֹא בְרמַח.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ו, משנה ד)
- ”מִצְוַת הַנֶהֱרָגִים, הָיוּ מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בַּסַּיִף כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ז, משנה ג)
- ”הַסַּיִף, מֵאֵימָתַי מְקַבֵּל טֻמְאָה – מִשֶּׁיְּשׁוּפֶנּוּ; וְהַסַּכִּין – מִשֶּׁיַשְׁחִיזֶנָּה.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יד, משנה ה)
עברית חדשה ספורט בו שניים מתמודדים זה מול זה בדו קרב, כאשר כל אחד מהם חמוש בסיף.

מארמית: סַייפָא. מקביל באותו משמע לסורית ܣܝܦܐ (סַיְפָא), ערבית: سَيْف (סַיְף), אמהרית säyf) ሰይፍ). כנראה גם יוונית xifos) ξίφος).^[1]
מקור המילה לא וודאי:
- אולי מן שורש סוֹף (=קֵץ) שמקביל לארמית סיפא 'קץ' (כמו עברית סיפא), נגזר משורש ארמי ס-י-ף (עברית ס-ו-ף) שמשמעו המקורי 'חתך, קצץ' (בדומה לקֵץ מן קצץ) ראו שף.^[2]
  - ואכן, סִיֵיף במשמע 'חתך, הרג' קיים: ”מי יכול לסייף את חית השדה“ (בראשית רבה, פרשה ק, סימן ט).
- אולי מן מצרית sfy 'חרב, סכין' כמו קופטית σηφε, seife) ⲥⲏϥⲉ).^[3]

ערך בוויקיפדיה: סיף

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סיף (ספורט)

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לשון חז"ל [לא בשימוש] פְּרִי 1. מִן הַמְאַחַרִים לִצְמוֹחַ וּלְהַבְשִׁיל. 2. מן הנשארים לסוף העונה ומצומקים.
- ”בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים מְשַׁעֲרִים אֶת הַכַּלְכָּלָה: בַּבַּכּוּרוֹת, וּבַסְּיָפוֹת, וּבְאֶמְצַע הַקַּיִץ“ (משנה, מסכת תרומות – פרק ד, משנה ו)
- ”מָשָׁל לְאָרִיס רַע שֶׁהָיָה אוֹכֵל אֶת הַבְּכוֹרוֹת [בַּכּוּרוֹת] וּמְכַבֵּד לַמֶּלֶךְ אֶת הַסְיָפוֹת“ (בראשית רבה, פרשה כב, סימן ג)