משל

יש להוסיף לדף זה את הערך: ב מָשַׁל ב.

מָשַׁל אעריכה

איור של משל הסומא והחיגר.

לשון המקרא אמרה או סיפור בעלי משמעות מרובת רבדים ומסועפת. בדרך כלל נעשה שימוש בדימויים ולשון מליצית.
- ”וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.“ (במדבר כד, פסוק ג)
- ”וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל; וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף.“ (מלכים א׳ ה, פסוק יב)
- ”וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה.“ (ישעיהו יד, פסוק ד)
- ”אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי; אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי־קֶדֶם.“ (תהלים עח, פסוק ב)
- ”וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, עוֹד לִמַּד־דַּעַת אֶת־הָעָם; וְאִזֵּן וְחִקֵּר, תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה.“ (קהלת יב, פסוק ח)

מילה מקראית. המשמע המקורי של השורש הינו דמיון, 'היה דומה ל־', ובמקבילה באכדית מַשַלֻ mašālu או ערבית مَثَلَ‬ (מת'ל) – השווה, משם גם 'דיבר במשלים'. שמות העצם גם קיימים באכדית maššultu וערבית ‫مَثَل‬ (מת'ל) – אמרה,פתגם וגם דוגמה. השורש גם קיים בארמית (עם חילוף אותיות שׁ↔ת בין עברית↔ארמית): פועל מתל 'השווה'^[1], שם עצם מתל 'משל, פתגם' ^[2] .