משל

מָשַׁלעריכה

שלט בכוחו. כפה את מאויו
- אתה מושל בגאות הים
- ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך
- ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה
- עבדים משלו בנו פורק אין מידם

מן המקרא
עברית שׁ ⇔ ערבית ת' = ث (גם ת֗), כי פרוטו-שמית ṯ = ת' התגלגלה אל שׁ בעברית ונשמרה ת' בערבית). לפיכך- בערבית ‫مَثَل‬ (מַתַ֗ל) בהוראת משל, דוגמא, מודל. ארמית: מַתְלָא (חילוף אותיות שׁ↔ת בין עברית↔ארמית).

לשון המקרא אימרה או סיפור בעלי משמעות מרובת רבדים ומסועפת. בדרך כלל נעשה שימוש בדימויים ולשון מליצית.
- ”וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה“ (ישעיהו יד, פסוק ד)
- ” אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי.“ (תהילים מט, פסוק ה)
(יש לשכתב פירוש זה): אגדה המשמשת מצע להמחשת עניין אחר, מנגישתו לצורך העברת מסרו בצורה טובה יותר.

מילה מקראית. המשמע המקורי של השורש הינו דמיון, 'היה דומה ל-', כמו בפועל המשיל 'השווה', ובמקבילה באכדית מַשַלֻ mašālu או ערבית مَثَلَ‬ (מת'ל) 'השווה', משם גם 'דיבר במשלים'. שמות העצם גם קיימים באכדית מַשֻלתֻ maššultu וערבית ‫مَثَل‬ (מת'ל)-אמרה,פתגם וגם דוגמה. השורש גם קיים בארמית (עם חילוף אותיות שׁ↔ת בין עברית↔ארמית): פועל מתל 'השווה'^[1], שם עצם מתל 'משל, פתגם' ^[2] .
מקור שמו של ספר מִשְלֵי בתנ''ך, מהפסוק הראשון ”מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל“ (משלי א, פסוק א).

בתנ"ך משל פירושו אמרה שנונה או כזו אשר יש לה משמעות מוסרית. יש המסבירים שבמקור המשלים במשלי ובאיוב תורגמו משפה קדומה, בה היו המשלים כולם בחרוזים.↑