מליצה

מְלִיצָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מליצה
הגייה^*	melitsa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ל־י־ץ או מ־ל־ץ
דרך תצורה	משקל מַקְטֵלָה או משקל קְטִילָה
נטיות	ר׳ מְלִיצוֹת; מְלִיצַת־, מְלִיצוֹת־

דיבור גבוה בלשון מחוכמת ובלתי שגרתית; הבעה מילולית של מסר רגשי עמוק באמצעות שימוש במילים וסגנון מותאמים.
- ”יוֹדַעַת אֲנִי אִמְרֵי נוֹי לְמַכְבִּיר, / מְלִיצוֹת בְּלִי סוֹף, / הַהוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וְטָפוֹף,/ מַבָּטָן יָהִיר.“ (נִיב, מאת רחל המשוררת, בפרויקט בן יהודה)
- "אין לי מליצות נאות ללחוש לך באוזנך / אין כישרון אפילו לתאר יופייך." (אהבה פשוטה, מאת יעקב שרת)
- דברי נאמרו אך לתפארת המליצה.
דברי משל וחידה המרמזים למסר נסתר, לעיתים נאמרים בצורה סרקסטית.
- ”הֲלוֹא-אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׁאוּ וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ וְיֹאמַר הוֹי הַמַּרְבֶּה לּא-לוֹ עַד-מָתַי וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט.“ (חבקוק ב, פסוק ו)
- ”לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם.“ (משלי א, פסוק ו)
דבר בדיחה וחידוד לשון.

יש הגוזרים משורש ל־י־ץ (כמו מליץ) ובמשקל מַקְטֵלָה. אחרים גזרו משורש מ־ל־ץ (ובמשקל קְטִילָה), ע"פ הקבלה לערבית: مَلِصَ (מַלִצַ) - חָלָק, ועפ"ז 'מליצה' - דברי חלקות.
על כן הקוטביות במושג 'דברי מליצה' – 'מליצה' בלשון המלצה קרי דיבור חיובי המקדם את עניינו של הזולת – מול המושג ליצנות המתקבל מהשורש ל.י.ץ – הם דברי שטות ותופל, בדיחה ו"הורדה" (מכבוד האחר).