חידה

ערך זה עוסק בשם עצם. לערך העוסק בפועל מקראי; ראו חִדָּה.

חִידָהעריכה

לשון המקרא בעיה המוצגת לשם שעשוע או כאתגר מחשבתי.
- ”וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה...“ (שופטים יד, פסוק יב)
- ”וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם יהוה וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת.“ (מלכים א׳ י, פסוק א)
לשון המקרא דבר סתום וקשה להבנה.
- ”פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת; וּתְמֻנַת יהוה, יַבִּיט – וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה?“ (במדבר יב, פסוק ח)
- ”בֶּן אָדָם חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל.“ (יחזקאל יז, פסוק ב)
- "אַל תִּטֹּשׁ שִׂיחַת חֲכָמִים, וּבְחִידֹתֵיהֶם הִתְרַפֵּשׂ." (בן סירא ח)
- "נַעֲרָה אָהַבְתִּי שֶׁהַטַּל בִּשְׂעָרָהּ / וְהִיא כְּחִידָה בִּשְׁבִילִי." (מַיִם מִתּוֹךְ הַבְּאֵר, מאת יורם טהרלב)

המילה קיימת גם בארמית המקראית בצורה: "אֲחִידָא" (דניאל ה,יב).
מקובל לגזור מהפועל חדד, שהחידה משמשת לחידוד השכל והחשיבה. אחרים גזרו מחדוה, דבר המשמח את הלב. אמנם נראה שהמשמעות העיקרית היא 2, ועפ"ז נראה שהוא גזור מהשורש הארמי א־ח־ד המקביל לשורש העברי א־ח־ז, כלומר דבר אחוז, סתום, סגור.^[1]

ערך בוויקיפדיה: חידה