טיט
טִיט
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | טיט |
הגייה* | tit |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | משקל קִיל |
נטיות |
בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help. |
- לשון המקרא בֹּץ, עפר שלפחות חלקו גרגר דק, ספוג במים וטובעני.
- לשון המקרא חומר, סוג מסוים של עפר דק גרגר מעורב במים שניתן לעצבו לצורה הרצויה ומתקשה כשמתיבש וכאשר נשרף באש או מחומם בתנור. משמש להכנת כלי חרס ולבנים.
- [בנין] תערובת המשמשת לטיח ולהדבקת לבני הבנין. בעבר בעקר טיט (1) מעורב בסיד, כיום בעקר תערובת של צמנט, סיד, חול ומים. גם חומרים פלסטיים לשימוש דומה.
מקור
עריכה- מקרא.
- מן אכדית טִטֻ ṭiṭu בהוראת רפש לח שבאדמת בור, הושאלה לארמית מקראית ומופיעה גם בצורת "טין" ”חֲסַף טִינָא“ (דניאל ב, פסוק מא) [1].
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית:
- רוסית:
- 4. ил
ראו גם
עריכה
טִיֵּט
עריכהניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | טייט |
שורש וגזרה | |
בניין | פִּעֵל |
בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help. |
- מילא נייר בדיו.
- ”מאי שנא בין עדים לכתב דלמא מזייף וכתב מאי דבעי וחתימי סהדי בין עדים לאשרתא נמי מזייף וכתב מאי דבעי וחתימי סהדי דמטייט א"ה בין עדים לשטר נמי מטייט ליה“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף קסג, עמוד א)
- על מנת למנוע זיוף של שטר, יש לטייט את הרווח שבין חתימת העדים לבין חותמת בית הדין.
ראו גם
עריכהסמוכין
עריכה- ↑ בנימין מזר אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג', ירושלים מוסד ביאליק תשכ"ה - 1965 עמ' 389