טִין

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא טין
הגייה* tin
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ט־נ־ן
דרך תצורה משקל קִיל
נטיות
  1. לשון המקרא, לשון חז"ל טיט.
  2. בֹּץ, משקע בוצי דק גרגר.
  3. [גאולוגיה] מרכיב הקרקע שהוא גרגרים שקטרם 2 עד 60 מיקרומטר.

גיזרון

עריכה
  • ארמית מקראית ולשון חז"ל – טינא בתרגום גם טין = טי, בלהג מודרני של יהודי בבל כיום משמשת המילה טיאנה במשמעות של טינופת.
  • מקבילה בערבית: طين במשמעות בֹּץ

נגזרות

עריכה

תרגום

עריכה
  • אנגלית:
 1. ראה טיט,
 2. slime‏, mire‏‏‏‏,
 3. silt‏‏‏‏

ראו גם

עריכה