בץ

בֹּץ

עקבות בבוץ

לשון המקרא אדמה רוויה במים במצב של עיסה רכה.
- ”הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ, הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ, נָסֹגוּ אָחוֹר.“ (ירמיהו לח, פסוק כב)
- ”השמש זרחה על הארץ ומפניה נמס כל יתר הפליטה של השלג ויהי לרפש. רגלי הסוסים טבעו בבוץ, אופני העגלה התיזו צרורות של רפש, והמצות אשר בעגלה התנועעו והתפוצצו אחת לאחת.“ (רבי דוב, מאת שלום עליכם, בפרויקט בן יהודה)
- ניסינו ללא הועיל לדחוף את העגלה שגלגליה נתקעו בבוץ.
בהשאלה: צרה, תסבוכת, מועקה.
- ”בני הנעורים של השדרות העליונות [...] עוזבים את משכנות המבוטחים שבעיר ונודדים אל הכפר הנדכא והטובע בבוץ של עניו וחשכו ובערותו“ (מילקוטי, מאת זלמן אפשטיין, בפרויקט בן יהודה)
- לא היית צריך להתגרות בו, הכנסת את עצמך לבוץ רציני.