- הוציא מתוכו נוזל אל החוץ בכמויות קטנות.
- ”וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה“ (עמוס ט, פסוק יג)
גם
| השורש נטף
|
|
השורש נ־ט־ף הוא שורש מגזרת חפ"נ.
| נ־ט־ף
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
נָטַף
|
נוֹטֵף
|
יִטֹּף
|
טֹף
|
לִנְטֹף
|
| נִפְעַל
|
נִטּוֹף
|
נִטּוֹף
|
יִטּוֹף
|
הִטּוֹף
|
לְהִטּוֹף
|
| הִפְעִיל
|
הִטִּיף
|
מַטִּיף
|
יַטִּיף
|
הַטֵּף
|
לְהַטִּיף
|
| הֻפְעַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
נִטֵּף
|
מְנַטֵּף
|
יְנַטֵּף
|
נַטֵּף
|
לְנַטֵּף
|
| פֻּעַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
| |
|
- לשון המקרא [מליצה] נשא דברי נבואה. דיבר אל קהל דברי תוכחה, להשפיע ולעורר על דרכם
- ”לֹא תִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק“ (עמוס ז, פסוק טז)
- ”לוּ אִישׁ הֹלֵךְ רוּחַ וָשֶׁקֶר כִּזֵּב אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר וְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה“ (מיכה ב, פסוקים ו – יא)
- ”בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ דֶּרֶךְ תֵּימָנָה וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם וְהִנָּבֵא אֶל יַעַר הַשָּׂדֶה“ (יחזקאל כא, פסוק ב)
מן המקרא. בהשאלה: מן הֵטִיף א.
