טפטף
טִפְטֵף עריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | טפטף |
| שורש וגזרה | ט־פ־ט־ף |
| בניין | פִּעֵל |
- נזל אט־אט, במידות קטנות.
- ”וּטְעוּנָה שְׁתֵּי נוֹדוֹת אַחַת שֶׁל יַיִן וְאַחַת שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל יַיִן מְטַפְטֵף וְשׁוֹקֵעַ וְשֶׁל שֶׁמֶן מְטַפְטֵף וְצָף“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף קד, עמוד ב)
- "כִּי חֹרֶף – / הַשֶּׁמֶשׁ נֶעֱלַמְתְּ בַּחֹרֶף / הַגֶּשֶׁם מְטַפְטֵף עַל הָעֹרֶף / חֹרֶף וְקַר; / חֹרֶף – / צָרִיךְ לִלְבֹּשׁ מְעִיל כָּל הַחֹרֶף / וְגֶשֶׁם מְטַפְטֵף עַל הָעֹרֶף / חֹרֶף וְקַר" (חֹרֶף, מאת יואל לרנר)
גיזרון עריכה
- גזירת פועל מן טיפה.
- מצרית-קדומה, בהוראת נזל בהגיית: (דפדפ ; ḏfḏf) ובכתב חרטומים :
