הוֹדָה עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הודה
שורש וגזרה י־ד־י/ה א,גזרת נפ"יו+גזרת נל"י\ה.
בניין הִפְעִיל
  1. הצהיר שיש אמת בעובדה מסוימת הקשורה אליו או מיוחסת לו, על פי רוב בהקשר שלילי של חשד או של גילוי בלתי נעים.
    • ”חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ, וַעֲוֹנִי לֹא־כִסִּיתִי; אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוה, וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה.“ (תהלים לב, פסוק ה)
    • וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁאִם בָּרַר לוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לַחֲזֹר בּוֹ.“ (משנה, מסכת עירוביןפרק ד, משנה ה)
    • ”וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר; וּמוֹדִים בְּנוֹשֵׂא קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ, שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר.“ (משנה, מסכת יבמותפרק ד, משנה יב)
    • אני חייב להודות שאין לי מושג על מה אתם מדברים.
  2. הביע רגשי הערכה כלפי מי שגמל לו טובה.


גזרון עריכה

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה


השורש ידה א

השורש י־ד־י\ה א הוא שורש מורכב הנופל על שתי גזרות בו בזמן: גזרת נפי"ו וגזרת נל"י/ה.

נטיות הפעלים עריכה

י־ד־ה א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הוֹדָה מוֹדֶה יוֹדֶה הוֹדֵה לְהוֹדוֹת
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל וִדָּה מְוַדֶּה יְוַדֶּה וַדֵּה לְוַדּוֹת
פֻּעַל וֻדָּה מְוֻדֶּה יְוֻדֶּה -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְוַדָּה מִתְוַדֶּה יִתְוַדֶּה הִתְוַדֵּה לְהִתְוַדּוֹת