הוֹדָהעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הודה
שורש וגזרה י־ד־י/ה א,גזרת נפ"יו+גזרת נל"י\ה.
בניין הִפְעִיל
  1. (הודה ב־, הודה ש־) הצהיר שיש אמת בעובדה מסוימת הקשורה אליו או מיוחסת לו, על פי רוב בהקשר שלילי של חשד או של גילוי בלתי נעים.
    • ”ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלשה הודו לו, ועל שלשה לא הודו לו.“ (משנה, מסכת פסחיםפרק ד, משנה ט)
    • הנאשם הודה בביצוע הפשע.
    • אני חייב להודות שאין לי מושג על מה אתם מדברים.
  2. (הודה ל־ הודה את־) הביע רגשי הערכה כלפי אדם שגמל לו טובה.
    • אין לי מילים להודות לך על עזרתך.
    • ”וְגַם אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ.“ (איוב מ, פסוק יד)
    • ”הלוליה הודו לה כי טוב“ (תהלים קו, פסוק א)

גזרוןעריכה

  • (2):מצוי בצורה המקראית-יחידאית "יְּדוֹת" בהוראת 'הודיות,תודות' - ”עַל-הֻיְּדוֹת, הוּא וְאֶחָיו“ (נחמיה יב, פסוק ח)
  • בהגדרות הובאו השימושים בעברית החדשה; בלשון חז"ל, משמש הביטוי "הודה ל־" במשמעות (1). בלשון המקראית, הגדרה (2) משמשת בביטוי "הודה את".

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה


השורש ידה א

השורש י־ד־י\ה א הוא שורש מורכב הנופל על שתי גזרות בו בזמן: גזרת נפי"ו וגזרת נל"י/ה.

נטיות הפעליםעריכה

י־ד־ה א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הוֹדָה מוֹדֶה יוֹדֶה הוֹדֵה לְהוֹדוֹת
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל וִדָּה מְוַדֶּה יְוַדֶּה וַדֵּה לְוַדּוֹת
פֻּעַל וֻדָּה מְוֻדֶּה יְוֻדֶּה -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְוַדָּה מִתְוַדֶּה יִתְוַדֶּה הִתְוַדֵּה לְהִתְוַדּוֹת