תודה
תּוֹדָהעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | תודה |
| הגייה* | toda |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | י־ד־י/ה א |
| דרך תצורה | משקל תַּקְטֵלָה |
| נטיות | ר׳ תּוֹדוֹת |
- הכרת טובה, רגשי הערכה שאדם מביע כלפי מי שגמל לו טובה.
- מילת קריאה להבעת רגש זה.
- "אני גיטרה / הייתי פעם עץ אולי / ובתיבת התהודה / אני זוכר את / כל מי שניגן עליי / ואומר תודה." (אני גיטרה, מאת נעמי שמר)
- "תודה על כל מה שבראת! / תודה על מה שלי נתת – / מאור עיניים, / חבר או שניים, / על מה שיש לי בעולם!" (תודה, מאת עוזי חיטמן)
- [מיושן] הודאה.
- "וירא הגנב כי נגלה עֲוֹנוֹ, ויִתן תּוֹדָה" (ח.נ. ביאליק, "הנער דוד", מתוך "ויהי היום", תשכ"ה)
- לשון המקרא(יש לשכתב פירוש זה): מקהלת-הודייה קדם-קתולית
- ”וְהַתּוֹדָה הַשֵּׁנִית הַהוֹלֶכֶת לְ(ש)מוֹאל, וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ; וַחֲצִי הָעָם מֵעַל לְהַחוֹמָה, מֵעַל לְמִגְדַּל הַתַּנּוּרִים, וְעַד, הַחוֹמָה הָרְחָבָה“ (נחמיה יב, פסוק לח)
- ”וָאַעֲלֶה אֶת-שָׂרֵי יְהוּדָה, מֵעַל לַחוֹמָה; וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין, מֵעַל לַחוֹמָה, לְשַׁעַר, הָאַשְׁפֹּת.“ (נחמיה יב, פסוק לא)
- קורבן
- ”וַיַּעַן יְחִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר, עַתָּה מִלֵּאתֶם יֶדְכֶם לַיהוָה, גֹּשׁוּ וְהָבִיאוּ זְבָחִים וְתוֹדוֹת, לְבֵית יְהוָה; וַיָּבִיאוּ הַקָּהָל זְבָחִים וְתוֹדוֹת, וְכָל-נְדִיב לֵב עֹלוֹת“ (דברי הימים ב׳ כט, פסוק לא)
- ”חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ ליֶשׁׁוֹע הנֹצרִי, מִתָּאִי נַקַּאי נֵצֶר וּבֹנֵי וְתוֹדָה... אַתִּיוה לְתוֹדָה אָמְרוּ לְהוּ תּוֹדָה יֵהָרֵג דְּכָתוּב: "מִזְמוֹר לְתוֹדָה", אֵין תּוֹדָה יהרג, "זוֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי"“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף מג, עמוד א),(ראו גם: סנהדרין,בבלי).
צירופיםעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
הכרת טובה
|
מילת קריאה
|
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
 ציטוטים בוויקיציטוט: תודה |
| השורש ידה א | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|