”יהיו לנו איפוא סופרינו בחו"ל, שאינם משתמשים בלשון עברית אלא לכתיבת מאמרים, מטהרים כבכל אוות נפשם ואנו נכיר להם טובה ונאמר להם חן-חן“ (הצעות חידושי מלים, מאת אליעזר בן-יהודה, בפרויקט בן יהודה)
הכפלה של המילה חֵן, שמשמעותה יופי. ”תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ.“ (זכריה ד, פסוק ז) היגד שבכפילותו מבטא הדגשה של הכרת תודה כלפי מעשהו העיקרי של זרובבל הקשור בייסוד המקדש. בסקירה המאוחרת ממבט-לאחור שבספר עזרא פרק ג' מיוחסת לזרובבל גם בניית המזבח . כמשתמע מעדותו הישירה של זכריה הנביא בן הדור, עמד זרובבל בראש הטקס בשעת ייסוד הבית .
”תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ.“ (זכריה ד, פסוק ז)-אנשים ישבחו את יופיה (של התשובה האומרת שה' יכול להוציא את האבן עליה מבוסס בעולם) בקול שאון, ובהדגשה על ידי הכפלת המילה. עם הזמן, היטשטש המקור, ונעשה שימוש במושג כהכרת תודה כללית, בדומה ללשונות אירופאיות אחרות בהן מילה שמשמעה 'תודה' היא גלגול מטונימי של מילה שמשמעה 'חן', כגון efcharistó) ευχαριστώ) ביוונית, gratia בלטינית [1], ו־danke schön בגרמנית. בתחילה נכתב הביטוי: "חן, חן", אולם לאחר מכן, "חן־חן".
