הִתְוַדָּהעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא התוודה
שורש וגזרה י־ד־י/ה א, גזרת נפ"יו וגזרת נל"י/ה.
בניין הִתְפַּעֵל
  1. (על-) סיפר על אודות דבר מה שהסתיר עד אותו הזמן.
    • ”וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר; וַיַּעַמְדוּ, וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם, וַעֲו‍ֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם“ (נחמיה ט, פסוק ב)
    • ”וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר וּמִתְפַּלֵּל וּמִתְוַדֶּה חַטָּאתִי וְחַטַּאת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּמַפִּיל תְּחִנָּתִי לִפְנֵי ה' אֱלֹהַי עַל, הַר קֹדֶשׁ אֱלֹהָי“ (דניאל ט, פסוק כ)
    • הגנב התוודה בפני חברו על פשעו.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה


השורש ידה א

השורש י־ד־י\ה א הוא שורש מורכב הנופל על שתי גזרות בו בזמן: גזרת נפי"ו וגזרת נל"י/ה.

נטיות הפעליםעריכה

י־ד־ה א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הוֹדָה מוֹדֶה יוֹדֶה הוֹדֵה לְהוֹדוֹת
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל וִדָּה מְוַדֶּה יְוַדֶּה וַדֵּה לְוַדּוֹת
פֻּעַל וֻדָּה מְוֻדֶּה יְוֻדֶּה -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְוַדָּה מִתְוַדֶּה יִתְוַדֶּה הִתְוַדֵּה לְהִתְוַדּוֹת

ראו גםעריכה