התודה
הִתְוַדָּה
עריכה| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | התוודה |
| שורש וגזרה | י־ד־י/ה א, גזרת נפ"יו וגזרת נל"י/ה. |
| בניין | הִתְפַּעֵל |
- (על-) סיפר על אודות דבר מה שהסתיר עד אותו הזמן.
- ”וְהָיָה כִי־יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה; וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ.“ (ויקרא ה, פסוק ה)
- ”וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר וּמִתְפַּלֵּל וּמִתְוַדֶּה חַטָּאתִי וְחַטַּאת עַמִּי יִשְׂרָאֵל...“ (דניאל ט, פסוק כ)
- ”וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר; וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל־חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם.“ (נחמיה ט, פסוק ב)
- ”לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ, הָא אִם אֲכָלוֹ בַאֲנִינָה אֵינוֹ יָכֹל לְהִתְוַדּוֹת.“ (משנה, מסכת מעשר שני – פרק ה, משנה יב)
- התוודיתי בפני הכומר על חטאיי, והוא אמר שעשרים "אווה מריה" יכפרו עליהם.
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה
| השורש ידה א | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|