ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
בישן
|
הגייה* |
bayshan
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
ב־ו־שׁ
|
דרך תצורה |
משקל קַטְלָן
|
נטיות |
נ׳ בַּיְשָׁנִית, ר׳ בַּיְשָׁנִים, נ"ר בַּיְשָׁנִיוֹת
|
- לשון חז"ל שאינו נוטה לחשוף את עולמו הפנימי בפני אחרים, וחש מבוכה אם נאלץ לעשות כן.
- ”הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד; וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָּל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים; ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ב, משנה ה)
- ”שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים“ (בבלי, מסכת יבמות – דף עט, עמוד א)
- "יש אחת נועזת ישירה ועניינית / ואחרת מתוקה צנועה וביישנית" (מליון או דולר, מאת יוסי גיספן)
- הילד הבישן הסמיק כאשר תשומת הלב הוסבה אליו.
- אם תמשיך להיות כזה בישן ולא תשתף במה שעובר עליך, לעולם לא יצליחו להבין אותך.
מקור המילה בלשון חז"ל. משורש מקראי.
גם
השורש בושׁ
|
השורש ב־ו־שׁ הוא שורש מגזרת נע"ו/י הניטה לפי משקל "פָּעֹל".
ב־ו־שׁ
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
בֹּשׁ
|
בּוֹשׁ
|
יֵבוֹשׁ
|
בּוֹשׁ
|
לֵבוֹשׁ
|
נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
הִפְעִיל
|
הֵבִישׁ
|
מֵבִישׁ
|
יָבִישׁ
|
הָבֵשׁ
|
לְהָבִישׁ
|
הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
בִּיֵּשׁ בּוֹשֵׁשׁ
|
מְבַיֵּשׁ מְבוֹשֵׁשׁ
|
יְבַיֵּשׁ יְבוֹשֵׁשׁ
|
בַּיֵּשׁ בּוֹשֵׁשׁ
|
לְבַיֵּשׁ לְבוֹשֵׁשׁ
|
פֻּעַל
|
בֻּיַּשׁ
|
מְבֻיַּשׁ
|
יְבֻיַּשׁ
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְבַּיֵּשׁ
|
מִתְבַּיֵּשׁ
|
יִתְבַּיֵּשׁ
|
הִתְבַּיֵּשׁ
|
לְהִתְבַּיֵּשׁ
|
- בבניין קל בגופי הנוכחות והנוכחים החולם המופיע בכל יתר הצורות מתקצר לקמץ קטן מפאת תזוזת הטעם: בָּשְׁתֶּן, בָּשְׁתֶּם.
- בבניין הפעיל מותרת הנטייה גם על-דרך פועלי נפ"יו; הוֹבִישׁ, אוֹבִישׁ, הוֹבִיׁשִׁי, לְהוֹבִישׁ וכולי.
| |
|