חצוף
חָצוּף עריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | חצוף |
הגייה* | khatsuf |
חלק דיבר | תואר |
מין | זכר |
שורש | ח־צ־ף |
דרך תצורה | משקל קָטוּל |
נטיות | נ׳ חֲצוּפָה, ר׳ חֲצוּפִים, נ"ר חֲצוּפוֹת |
- לשון חז"ל שמתנהג בחוסר כבוד; עז פנים.
- ”אמשול לכם משל: למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שתי בנות, אחת חצופה ואחת כשרה.“ (ירושלמי, מסכת תענית – פרק ג, הלכה ד)
- ”שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף.“ (בבלי, מסכת כתובות – דף כב, עמוד א)
- ”מה הנמר הזה חצוף, כך הכנענים חצופים.“ (שיר השירים רבה, פרשה ח, סימן ג)
גיזרון עריכה
- מארמית: חציף. השורש נמצא פעמיים במקרא (דניאל ב,טו; ג,כב), בהוראת: נדחף.
- יש שהקבילו לשורש העברי ח־שׂ־ף, שהאותיות צ/שׂ מתחלפות[דרוש מקור].
נגזרות עריכה
מילים נרדפות עריכה
ניגודים עריכה
תרגום עריכה
ראו גם עריכה
השורש חצף | ||
---|---|---|
|