חברותי
חַבְרוּתִי עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חברותי |
| הגייה* | khavruti |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ב־ר |
| דרך תצורה | חברותא + ־ִי |
| נטיות | נ׳ חַבְרוּתִית, ר׳ חַבְרוּתִיִּים, נ"ר חַבְרוּתִיִּוֹת |
- מי שמעורה בחברה וחש בנוח במצבים הומי־אדם.
- ”כי בעת ההיא, ואני טרם אמצא בי "נטיה טבעית" ו"נטיה מוסרית", "אני פרטי" ו"ואני חברותי", הנלחמים יחדיו“ (מצווה, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
- ”ואך בסור אבן נגף הזאת מעל דרכה, דרך האשה-הרעיה, שבה מאליה אל אישה, אשר הקשר החברותי וחיי-הבית המשותפים עשום לאגודה אחת?“ (על חטא, מאת בן-אביגדור, בפרויקט בן יהודה)
- ”סטורס הוא אדם משכיל, יודע לשונות הרבה, בעל כשרונות שונים, יודע פרק במוסיקה ואיש חברותי.“ (ארץ ישראל תחת שלטון-הצבא-הבריטי, מאת מרדכי בן הלל הכהן, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון עריכה
- עברית חדשה מן חברות שבלשון חז"ל.
מילים נרדפות עריכה
ניגודים עריכה
תרגום עריכה
ראו גם עריכה
- הוסיפו לכאן קישורים למונחים קרובים בוויקימילון.