שפן

שָׁפָן

שפן

ה"שפנים" הקברנים, Carlo Chiostri 1901

לשון המקרא יונק צמחוני וקטן (עד כ־60 ס״מ), השוכן באפריקה ובמזרח התיכון. הוא בעל אוזניים קטנות, רגליים קצרות וחוטם בולט. דומה בצורתו למכרסם (אף שאננו כזה).
- ”וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם.“ (ויקרא יא, פסוק ה)
- ”שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם.“ (משלי ל, פסוק כו)
[סלנג] אדם פחדן.
- איזה שפן, הוא לא מסוגל להתמודד עם ההחלטה שלו לעבור דירה.
לשון המקרא אחד מאנשי החצר של המלך יאשיהו, שימש כסופר.
- ”וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ“ (מלכים ב׳ כב, פסוק י)
- ”וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסּוֹפֵר, לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר--סֵפֶר נָתַן לִי, חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן; וַיִּקְרָא-בוֹ שָׁפָן, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ“ (דברי הימים ב׳ לד, פסוק יח)

המילה משותפת למספר לשונות שמיות. למשל שבאית: 𐩻𐩰𐩬 (תֻ'פֻן).^[1]
בספר הואיל משה, על ספר מלכים א, פרק ו פסוק טו מבאר שהשורשים צ-פ-ן, ש-פ-ן (בשי"ן שמאלית), וס-פ-ן משמעותם אחיד - חָבוּי, טָמוּן, כָּמוּס, נִסְתַּר, סָמוּי. כן גם חיית השפן (בשי"ן ימינית) קרוי על שם תכונתו להתחבא תחת הסלעים, כנאמר "הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים". מכאן גם ניתן להסביר את הסלנג שהתפתח אפילו לכדי פועל (השתפן) המתאר פחדנות. שכן תכונת ההתחבאות של השפן, מעידה על פחדנותו, או לכול הפחות מסמלת כן.

הביטוי לשלוף שפן מהכובע מנציח זיהוי שגוי של הארנבת או הארנבון כשפן (ראו הביטוי באנגלית). באירופה אין שפנים ויהודי אירופה זיהו את השפן המקראי כארנבת המצויה באירופה וכך אפשר למצוא עד היום שימוש במילה שפן כשהכוונה לארנבת. למשל: פתאום נפתחה הדלת ואל החדר נכנסו ארבעה שפנים שחורים כדיו והם נושאים על כתפיהם ארון של מתים. (פינוקיו בתרגום ישראל דושמן, הוצאת אמנות 1937) - וראה התאור בציור של Carlo Chiostri מההוצאה האיטלקית, 1901. וראה גם נאום השפנים והחזירים.

ערך בוויקיפדיה: שפן

טקסונומיה בוויקימינים: Procavia