קרש

קֶרֶשׁ א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קרש
הגייה^*	keresh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ק־ר־שׁ
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר׳ קְרָשִׁים; קֶרֶשׁ־, ר׳ קַרְשֵׁי־

לשון המקרא לוח עץ מנוסר המשמש לעבודות נגרות ובנין.
- ”וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד.“ (שמות כו, פסוקים טו–טז)
לשון המקרא משוט גדול ורחב בירכתי ספינה, המשמש לניהוגה ימינה ושמאלה.
- ”אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ שֵׁן בַּת אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי כתים [כִּתִּיִּים].“ (יחזקאל כז, פסוק ו)
[עממי] משטחים שונים
- קרש גיהוץ
- הורדתי את הקרש של האסלה

רש"י על יחזקאל כז ו: "קרשך" - הוא הקרש הרחב שבראש השני של ספינה אל מול התורן שבראשה, אשר בו מהפכין את הספינה לכל צדדיה ומכוונין אותה אל הדרך, ורב החובל אוחז בו ובלשון משנה קברניט ובלשון לעז גובריינא"ל [gouvernail].

‏

לשון חז"ל חד קרן, בעל חיים אגדי.
- ”עורות תחשים..... כמין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה. ר' אבון אמר קרש היה שמה. תני רבי הושעיה דחדא קרן ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס.“ (ירושלמי, מסכת שבת – פרק ב, הלכה ג)
- ”אמר רב יהודה – קרש טביא דבי עילאי, טגרס אריא דבי עילאי“ (בבלי, מסכת חולין – דף נט, עמוד ב)

לשון חז"ל (נאמר על חומר:) עבר ממצב צבירה נוזל למצב צבירה מוצק עקב התקררות או התאיידות הנוזל.
- ולא היו לבזיכין שוליים, שמא יניחום ויקרוש הדם. (משנה פסחים ה ה )
- ומביאין יין קרוש שהוא דומה לעגולי דבילה, (מעילה יא ב)