עריץ
עָרִיץ עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | עריץ |
| הגייה* | arits |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ע־ר־ץ |
| דרך תצורה | משקל קַטִּיל (תשלום דגש) |
| נטיות | ר': עָרִיצִים, נ"י: עָרִיץ־, נ"ר: עָרִיצֵי-, כ': עָרִיצָהּ, עָרִיצֵךְ, עָרִיצְךָ; עָרִיצֵיהֶם, עָרִיצֵינוּ, עָרִיצֵיכֶן, עָרִיצַי[1] |
- אָדָם בַּעַל אֹפִי אַכְזָר וָרַע, אֲשֶׁר נוֹהֵג בְּיַד קָשָׁה כְּלַפֵּי הָאַחֵר.
- ”לָכֵן, הִנְנִי מֵבִיא עָלֶיךָ זָרִים-עָרִיצֵי גּוֹיִם...“ (יחזקל כח, פסוק ז)
- ” רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ; וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן“ (תהילים לז, פסוק לה)
- ”וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר; וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי“ (איוב כו, פסוק ג)
- "...ואיש אחיו ידחקון וּמַביטים את הַמְרצח העריץ בלב רַגָּז." "תולדות הטבע", חלק א', עמ' 197, מנדלי מוכר ספרים
- לשון המקרא מִי שֶׁנּוֹדָע בִּגְבוּרָתוֹ וּבְעֻזּוֹ, אָדָם חָזָק וְאַמִּיץ.
- אָדָם הַשּׁוֹלֵט בַּאֲנָשִׁים וְכוֹפֶה עֲלֵיהֶם רְצוֹנוֹתָיו.
- "את חורבותיה הַבְּצורות (של אתונה) הרסו ואת עַמָּהּ נתנו בידי שלושים עָריצים..." "תולדות בני האדם", עמ' 76, רמא"ג
נגזרות עריכה
מילים נרדפות עריכה
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ↑ שים לב שאין הקמץ מתקצר בנטייה בכלל והוא נותר על כנו לכל אורכה, מאחר שמשמש הוא כתשלום דגש.