הגמון
הֶגְמוֹן
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | הגמון |
הגייה* | hegmon |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | שאילה |
נטיות | ר׳ הֶגְמוֹנִים; הֶגְמוֹן־, ר׳ הֶגְמוֹנֵי־ |
- לשון חז"ל פקיד מלכות, נציב, מגיסטרט רומי.
- "מעשה ברבי אליעזר שנתפס על דברי מינות והעלו אותו לבמה לִדון. אמר לו אותו הגמון: זקן כמותך יעסוק בדברים הללו?" (תוספתא חולין ב ו)
- "וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אֵין לְךָ כָּל רֶגֶל וָרֶגֶל, שֶׁלֹֹּא בָא לְטְבֶרְיָה אֶגְמוֹן, וְקָמְטוֹן, וּבַעַל זְמוֹרָה." (שבת קמה ב)
- בישוף, אפיסקופוס; ראש הקהילה והיחידה הגאוגרפית־מינהלית בכנסייה נוצרית הקרויה דיוקסיה.
- ”בין שאר האישים שקיבלו את הקפיל וכתבו מכתבי תודה היה גם הקרדינל קניג, ההגמון של וינה.“ ("דבר", 10 ביולי 1981, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”ההגמון הילאריון קאפוצ'י, המרצה עונש מאסר בכלא רמלה, נעתר לבקשת משלחת של אנשי כנסיה... והפסיק את שביתת הרעב החלקית שלו.“ ("דבר", 14 באוגוסט 1975, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
גיזרון
עריכה- מיוונית: hēgemṓn) ἡγεμών) (מנהיג, מפקד, ראש). מן hēgéomai) ἡγέομαι) (להנהיג).