עגיל

עָגִיל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עגיל
הגייה^*	agil
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ע־ג־ל
דרך תצורה	משקל קָטִיל
נטיות	ר׳ עֲגִילִים

לשון המקרא תכשיט הנענד על האוזן, לרב מחוזק או תלוי בנקב בתנוך האוזן.
- ”...אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי־זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז...“ (במדבר לא, פסוק נ)
- ”וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל־אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל־אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ.“ (יחזקאל טז, פסוק יב)
- אשתי עונדת עגילים רק בארועים מיוחדים
בהשאלה מן (1): תכשיט הנענד דרך חור בשכבת העור או השריר במקום כלשהו בגוף.
(בוטניקה) שיבולת של פרחים חד מיניים.
- הפרחים הזכריים של האלון ערוכים בעגילים.
(ימאות) בהשאלה מן (1): עָגִיל הַמִפְרָשׂ: כל אחד משני החבלים הקצרים לקשירת הפינות העליונות של מפרש רוחבי אל הסקריה שלו.
- ”נתהדקו המפרשים העליונים בסופה, שם הוא – רכוּב על קצה אמת-התורן. רגלו ב“ארכּוף”, שתי ידיו מושכות ב“עגיל” כמו ברסן, נמשל במראהו כאלכסנדר הצעיר המכניע את בוּצפאלוּס נושם-האש.“ (בילי בוד, מאת הרמן מלוויל, תרגום: אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
- קצה אחד של העגיל היה מחובר בקליעת־עין אל טבעת המפרש, והמשכו נכרך חמש־שש פעמים סביב הסקריה ודרך הטבעת.