סִימָןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סימן
הגייה* siman
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ס־מ־ן (גזור שם)
דרך תצורה
נטיות ר׳ סִימָנִים
  1. צורה פשוטה כתובה או חרותה, לזהוי הכותב, וגם צורה טבעית או מלאכותית, לציון מקום, או לזהוי חפץ.
    • ”כֵּיצַד יַעֲשׂוּ, יְשַׁלֵּשׁוּ; וְאִם הָיוּ מְשֻׁלָּשִׁים, יִכְתְּבוּ סִימָן; וְאִם הָיוּ מְסֻמָּנִין, יִכְתְּבוּ כֹהֵן.“ (משנה, מסכת קידושיןפרק ד, משנה א)
    • מי שלא ידע קרוא וכתוב חתם בסימן צלב (X).
    • סימן מסחרי רשום מוגן על פי החוק.
  2. צורות או מאפינים אחרים הנתפסים בחושים ומאפשרים זהוי והכרת מצבם של אדם, בעל חיים, צמח, או חפץ.
    • ”אָמַר אֶת הָאֲבֵדָה וְלֹא אָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֶּן לוֹ.“ (משנה, מסכת בבא מציעאפרק ח, משנה ז)
    • ”שֶׁשֵּׂעָר לָבָן מְטַמֵּא בַתְּחִלָּה, וּמְטַמֵּא בְכָל מַרְאֵה לבֶן, וְאֵין בּוֹ סִימַן טָהֳרָה.“ (משנה, מסכת נגעיםפרק א, משנה ד)
    • תמצא את הבית לפי סימן של שני ברושים ליד הכביש.
    • "סימנים של שלכת ואת עכשיו הולכת/אל מקום שהיה בינינו חום ואהבה/תשתני למעננו עוד יבוא עלינו/עוד חלום יתגשם בינינו" (סימנים, מאת הראל מויאל)
  3. אות או צורה המשמשים להזכיר דבר, או להביע דבר.
    • רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב. הגדה של פסח
  4. תופעה או ארוע המקדימים ארוע אחר, אות.
    • ”הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה, סִימָן רַע לוֹ; וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.“ (משנה, מסכת ברכותפרק ה, משנה ה)
    • חשרת ענני הסערה היתה סימן לבאות.
  5. (ספרות) פרק בספר.
    • שולחן ערוך סימן רע"ג סעיף ב
  6. [סלנג] (יהדות תימן) פאת הראש ארוכה ומסוסלת
    • ילד קטן עם סימָנים.

גיזרוןעריכה

  • לשון חז"ל מיוונית: semeion) σημεῖον); מבסיס sêma) σῆμᾰ) באותה משמעות, והסיומת ion) -ῐον-) להקטנה.
  • השורש נמצא במקרא במילה היחידאית נסמן ”שָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ“ (ישעיהו כח, פסוק כה) ויש מפרשים שזו אותה משמעות.

נגזרותעריכה

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: mark‏‏‏‏‏ (1, 2), sign‏‏‏‏‏ (1, 2), omen‏‏‏‏‏ (4)
  • ערבית: علامة‏‏‏‏

ראו גםעריכה

סִימָן בעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סימן
הגייה* siman
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר רבוי
שורש ס־מ־י/ה
דרך תצורה
נטיות י׳ סִימָא
  1. [ארמית] מטמונים או אוצרות, בדרך כלל של כסף.
    • ”אֱלָהֲכוֹן וֵאלָהָא דַּאֲבוּכוֹן יְהַב לְכוֹן סִימָן בְּטוּעְנֵיכוֹן“ (אונקלוס על בראשית מגפסוק כג)
    • ”שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל לְטוּר בֵּית מַקְדְּשָׁא יִתְכַּנְשׁוּן תַּמָּן יִכְּסוּן נִכְסַת קוּדְשִׁין לְרַעֲוָא אֲרֵי נִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵיכְלוּן וְסִימָן דְּמִטַּמְרָן בְּחָלָא מִתְגַּלְיָן לְהוֹן“ (אונקלוס על דברים לגפסוק יט)
    • "וְאֶתֵּן לָךְ אוֹצְרִין דַחֲשׁוֹךְ וְסִימָן דְמִטַמְרָן" (תרגום יונתן, ישעיה מה, ג)

גזרוןעריכה

  1. משורש ס־מ־י/ה הארמי שמשמעו נסתר, כמו: ”אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין“ (בבלי, מסכת תעניתדף ח, עמוד ב). בלשון יחיד "סִימָא" או "סימתא"[1], כמו: ”אמרי אינשי: סבא בביתא פאחא בביתא, סבתא בביתא סימא בביתא“ (בבלי, מסכת ערכיןדף יט, עמוד א). בתרגומים הארמיים לספרי אמ"ת משמש כתרגום של כסף, אולי בהשאלה; כגון: טַעֲוָן דְעַמְמַיָא סִימָא וּדְהָבָא תרגום תהילים, קלה ט. לדעת ח"י קוהוט (ערוך השלם, סם2) מקור המילה בפרסית.

הערות שולייםעריכה

  1. כגון: "ואשכחית בגוה סימתא" (בראשית רבה לג). אמנם ח"י קוהוט (ערוך השלם, סם2) אמר שעדיף לגרוס "סימא".