סִימָןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סימן
הגייה* siman
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ס־מ־ן, שלמים
דרך תצורה
נטיות ר׳ סִימָנִים
  1. תו, אות; צורה פשוטה כתובה או חרותה, לזהוי הכותב, וגם צורה טבעית או מלאכותית, לציון מקום, או לזהוי חפץ.
    • סימן מסחרי רשום מוגן על פי החוק.
    • מי שלא ידע קרוא וכתוב חתם בסימן צלב או בסימן X ‏(1).
  2. צורות או מאפינים אחרים הנתפסים בחושים ומאפשרים זהוי והכרת מצבם של אדם, בעל חיים, צמח, או חפץ.
    • ”דאתיא סימני נערות הוי זבינא דלא אתיא סימני נערות לא הוי זבינה זבינא.“ (בבלי, מסכת קידושיןדף ד, עמוד א)
    • תמצא את הבית לפי סימן של שני ברושים ליד הכביש.
    • ”אבן טוען היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה. “ (בבלי, מסכת בבא מציעאדף כח, עמוד ב)
  3. אות או צורה המשמשים להזכיר דבר, או להביע דבר.
    • רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב. הגדה של פסח
  4. תופעה או ארוע המקדימים ארוע אחר, אות.
    • ”המתעטש בתפלתו סימן יפה לו כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה.“ (בבלי, מסכת ברכותדף כד, עמוד ב)
    • חשרת ענני הסערה היתה סימן לבאות.
  5. (ספרות) פרק בספר.
    • שולחן ערוך סימן רע"ג סעיף ב
  6. [עממי] (יהדות תימן) פאת הראש ארוכה ומסוסלת
    • ילד קטן עם סימָנים.

גיזרוןעריכה

  • לשון חז"ל מיוונית: σημεῖον ‏(semeion), אותה משמעות.

נגזרותעריכה

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: mark‏‏‏‏‏ (1, 2), sign‏‏‏‏‏ (1, 2), omen‏‏‏‏‏ (4)
  • ערבית: علامة‏‏‏‏


השורש סמן

השורש ס־מ־ן הוא שורש מגזרת השלמים.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
גזרה
הופיע לראשונה בלשון

נטיות הפעליםעריכה

ס-מ-ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל סִמֵּן מְסַמֵּן יְסַמֵּן סַמֵּן לסַמֵּן
פֻּעַל סֻמַּן מְסֻמָּן יְסֻמַּן -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִסְתַּמֵּן מִסְתַּמֵּן יִסְתַּמֵּן הִסְתַּמֵּן לְהִסְתַּמֵּן

ראו גםעריכה

סִימָן בעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סימן
הגייה* siman
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ס־מ־י/ה
דרך תצורה
נטיות י׳ סִימָא
  1. מארמית: לשון רבים; מטמונים או אוצרות, בדרך כלל של כסף.
    • ”אֱלָהֲכוֹן וֵאלָהָא דַּאֲבוּכוֹן יְהַב לְכוֹן סִימָן בְּטוּעְנֵיכוֹן“ (אונקלוס על בראשית מגפסוק כג)
    • ”שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל לְטוּר בֵּית מַקְדְּשָׁא יִתְכַּנְשׁוּן תַּמָּן יִכְּסוּן נִכְסַת קוּדְשִׁין לְרַעֲוָא אֲרֵי נִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵיכְלוּן וְסִימָן דְּמִטַּמְרָן בְּחָלָא מִתְגַּלְיָן לְהוֹן“ (אונקלוס על דברים לגפסוק יט)
    • "וְאֶתֵּן לָךְ אוֹצְרִין דַחֲשׁוֹךְ וְסִימָן דְמִטַמְרָן" (תרגום יונתן, ישעיה מה, ג)

גזרוןעריכה

  1. משורש ס־מ־י/ה הארמי שמשמעו נסתר, כמו: ”אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין“ (בבלי, מסכת תעניתדף ח, עמוד ב). בלשון יחיד "סִימָא" או "סימתא"[1], כמו: ”אמרי אינשי: סבא בביתא פאחא בביתא, סבתא בביתא סימא בביתא“ (בבלי, מסכת ערכיןדף יט, עמוד א). בתרגומים הארמיים לספרי אמ"ת משמש כתרגום של כסף, אולי בהשאלה; כגון: טַעֲוָן דְעַמְמַיָא סִימָא וּדְהָבָא תרגום תהילים, קלה ט. לדעת ח"י קוהוט (ערוך השלם, סם2) מקור המילה בפרסית.

הערות שולייםעריכה

  1. כגון: "ואשכחית בגוה סימתא" (בראשית רבה לג). אמנם ח"י קוהוט (ערוך השלם, סם2) אמר שעדיף לגרוס "סימא".