מוֹפֵתעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מופת
הגייה* mofet
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש י־פ־י/ה
דרך תצורה משקל מַקְטֶלֶת
נטיות ר׳ מוֹפְתִים
  1. לשון המקרא סימן חזק וברור, התרחשות שמוכיחה ענין מעל לכל ספק.
    • ”כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל־אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין.“ (שמות ז, פסוק ט)
  2. התרחשות פלאית, היוצאת מגדר הטבע.
    • ”כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת.“ (דברים יג, פסוק ב)
    • האדמו"ר הזה עושה הרבה מופתים.
  3. דבר מופלא וחריג, המשמש דוגמא לחיקוי.
    • כְּמוֹפֵת הָיִיתִי לְרַבִּים; וְאַתָּה מַחֲסִי־עֹז.“ (תהלים עא, פסוק ז)
    • התנהגותו היתה למופת.

גיזרוןעריכה

  • מילה מקראית. בדרך כלל המופת הוא סימן החורג מדרך הטבע (מלבי"ם)

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה