מופת

מוֹפֵת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מופת
הגייה*	mofet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	י־פ־י/ה
דרך תצורה	משקל מַקְטֶלֶת
נטיות	ר׳ מוֹפְתִים

1. לשון המקרא סימן חזק וברור, התרחשות שמוכיחה ענין מעל לכל ספק.

   • "כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין" (שמות ז)

2. התרחשות פלאית, היוצאת מגדר הטבע.

   • "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת" (דברים יג)
   • האדמו"ר הזה עושה הרבה מופתים.

3. דבר מופלא וחריג, המשמש דוגמא לחיקוי.

   • "כְּמוֹפֵת הָיִיתִי לְרַבִּים" (תהלים עא)
   • התנהגותו היתה למופת.

גיזרון

• מילה מקראית. בדרך כלל המופת הוא סימן החורג מדרך הטבע (מלבי"ם)

צירופים

• איש מופת
• יצירת מופת

נגזרות

• מופתי
• למופת

מילים נרדפות

• אות(1)
• סימן
• הוכחה ראָיָה
• נֵס(2)
• דוגמא(3)

תרגום

• אנגלית: token‏‏‏‏