ניתוח דקדוקי
|
---|
כתיב מלא |
מופת
|
הגייה* |
mofet
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
י־פ־י/ה
|
דרך תצורה |
משקל מַקְטֶלֶת
|
נטיות |
ר׳ מוֹפְתִים
|
- לשון המקרא סימן חזק וברור, התרחשות שמוכיחה ענין מעל לכל ספק.
- "כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין" (שמות ז)
- התרחשות פלאית, היוצאת מגדר הטבע.
- "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת" (דברים יג)
- האדמו"ר הזה עושה הרבה מופתים.
- דבר מופלא וחריג, המשמש דוגמא לחיקוי.
- "כְּמוֹפֵת הָיִיתִי לְרַבִּים" (תהלים עא)
- התנהגותו היתה למופת.
- מילה מקראית. בדרך כלל המופת הוא סימן החורג מדרך הטבע (מלבי"ם)
מילים נרדפותעריכה