מופת
מוֹפֵתעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | |
| מין | |
| שורש | ש־ר־ש |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- לשון המקרא סימן חזק וברור, התרחשות שמוכיחה ענין מעל לכל ספק.
- "כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין" (שמות ז)
- התרחשות פלאית, היוצאת מגדר הטבע.
- האדמו"ר הזה עושה הרבה מופתים.
- "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת" (דברים יג)
- דבר מופלא וחריג, המשמש דוגמא לחיקוי.
- התנהגותו היתה למופת.
- "כְּמוֹפֵת הָיִיתִי לְרַבִּים" (תהלים עא)
גיזרוןעריכה
- מילה מקראית. בדרך כלל המופת הוא סימן החורג מדרך הטבע (מלבי"ם)