- לשון המקרא [ארכאי] הוליך בדרך.
- ”וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת־הָעָם וְלֹא־נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא...“ (שמות יג, פסוק יז)
- ”נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ, עַם־זוּ גָּאָלְתָּ; נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, אֶל־נְוֵה קָדְשֶׁךָ.“ (שמות טו, פסוק יג)
- ”וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת־הָעָם אֶל אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ; הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ...“ (שמות לב, פסוק לד)
- ”מִי יֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר; מִי נָחַנִי עַד־אֱדוֹם?“ (תהלים ס, פסוק יא)
- מילה מקראית.
- מסתבר שקרוב לשורש נ־ו־ח בהוראת: הפסיק לנוע, עמד במקומו, פסק ממלאכתו. ועפ"ז הוראת הפועל "נחה": הוביל אותו למקום שיוכל לעמוד בו.
