| ניתוח דקדוקי
|
|---|
| כתיב מלא |
מנוחה
|
| הגייה* |
menucha
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
נ־ו־ח
|
| דרך תצורה |
משקל מַקְטֵלָה
|
| נטיות |
מְנוּחַת־, ר׳ מְנוּחוֹת
|
- לשון המקרא אפשרות לעצור, ולו לקצת.
- ”וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהֹוָה דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהֹוָה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה.“ (במדבר י, פסוק לג)
- ”כֹּה אָמַר יְהוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי-זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ-לִי וְאֵי-זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי.“ (ישעיהו סו, פסוק א)
- ”אָמַרְתָּ אוֹי-נָא לִי כִּי-יָסַף יְהוָה יָגוֹן עַל-מַכְאֹבִי יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי.“ (ירמיהו מה, פסוק ג)
- ”שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי; כִּי-יְהוָה גָּמַל עָלָיְכִי.“ (תהלים קלז, פסוק ז)
- ”יִתֵּן יְהוָה לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׁאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה.“ (רות א, פסוק ט)
- ”מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת (תהלים צב, פסוק א), מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.“ (משנה, מסכת תמיד – פרק ז, משנה ד)
מילים נרדפותעריכה
