מְנוּחָהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מנוחה
הגייה* menucha
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש נ־ו־ח
דרך תצורה משקל מַקְטֵלָה
נטיות מְנוּחַת־, ר׳ מְנוּחוֹת
  1. לשון המקרא אפשרות לעצור, ולו לקצת.
    • ”וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהֹוָה דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהֹוָה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה.“ (במדבר י, פסוק לג)
    • ”כֹּה אָמַר יְהוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי-זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ-לִי וְאֵי-זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי.“ (ישעיהו סו, פסוק א)
    • ”אָמַרְתָּ אוֹי-נָא לִי כִּי-יָסַף יְהוָה יָגוֹן עַל-מַכְאֹבִי יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי.“ (ירמיהו מה, פסוק ג)
    • ”שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי; כִּי-יְהוָה גָּמַל עָלָיְכִי.“ (תהלים קלז, פסוק ז)
    • ”יִתֵּן יְהוָה לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׁאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה.“ (רות א, פסוק ט)
    • ”מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת (תהלים צב, פסוק א), מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.“ (משנה, מסכת תמידפרק ז, משנה ד)

גיזרוןעריכה

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה