| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
מנוחה
|
| הגייה* |
menukha
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
נ־ו־ח
|
| דרך תצורה |
משקל מַקְטֵלָה
|
| נטיות |
מְנוּחַת־, ר׳ מְנוּחוֹת
|
- לשון המקרא אפשרות לעצור, ולו לקצת.
- ”וַיִּסְעוּ מֵהַר יהוה דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וַאֲרוֹן בְּרִית־יהוה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה.“ (במדבר י, פסוק לג)
- ”כֹּה אָמַר יהוה – הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי; אֵי־זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ־לִי, וְאֵי־זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי?“ (ישעיהו סו, פסוק א)
- ”אָמַרְתָּ אוֹי־נָא לִי, כִּי־יָסַף יהוה יָגוֹן עַל־מַכְאֹבִי; יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי, וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי.“ (ירמיהו מה, פסוק ג)
- ”שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי; כִּי־יהוה גָּמַל עָלָיְכִי.“ (תהלים קלז, פסוק ז)
- ”יִתֵּן יהוה לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה, אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ; וַתִּשַּׁק לָהֶן, וַתִּשֶּׁאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה.“ (רות א, פסוק ט)
- ”מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת (תהלים צב, פסוק א), מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.“ (משנה, מסכת תמיד – פרק ז, משנה ד)
