מצבה

יש להוסיף לדף זה את הערך: מִצָּבָה.

מַצֵּבָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מצבה
הגייה^*	matseva
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	י־צ־ב
דרך תצורה	משקל מַקְטֵלָה
נטיות	ר׳ מַצֵּבוֹת; מַצֵּבַת־ או מַצֶּבֶת־, ר׳ מַצֵּבוֹת־ ^[1]

מצבה על קברו של דוד רזיאל

לשון המקרא אבן גדולה שהוצבה לציון ארוע מיוחד.
- ”וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר־שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל־רֹאשָׁהּ.“ (בראשית כח, פסוק יח)
- ”וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת^[1] אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן.“ (בראשית לה, פסוק יד)
לשון המקרא במת אבן ששימשה לפולחן בימי קדם.
- ”וְלֹא־תָקִים לְךָ, מַצֵּבָה; אֲשֶׁר שָׂנֵא, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.“ (דברים טז, פסוק כב)
- ”וַיַּצִּבוּ לָהֶם מַצֵּבוֹת, וַאֲשֵׁרִים, עַל כָּל־גִּבְעָה גְבֹהָה, וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן.“ (מלכים ב׳ יז, פסוק י)
לשון המקרא לוח אבן גדול הניצב על קבר. לרוב מפרט מידע על הקבור.
- ”וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל־קְבֻרָתָהּ; הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת־רָחֵל, עַד־הַיּוֹם.“ (בראשית לה, פסוק כ)

מקבילה בערבית: نُصُب (נֻצֻב) במשמעות דומה, אף היא מהשורש نصب (נ־צ־ב) המקביל לשורש י־צ־ב.

חז"ל מבחינים בין מצבה ובין מזבח. בתלמוד הירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ד, הלכה ד, נאמר: "אמר רבי יוחנן: מצבה - כל שהוא יחידית, מזבח - כל שאבניו מרובות".
בתורה מופיעה המצבה פעמים רבות לתאור אבן המשמשת לעבודה זרה. רש"י, בפירושו על דברים טז כב אומר: "מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא, כי חק היתה לכנענים; ואף־על־פי שהיתה אהובה לו בימי האבות, עכשיו שְׂנָאָהּ, מאחר שעשאוה אלו חק לעבודת אלילים". הרמב"ן בפירושו על פסוק זה מרחיב.
↑ במקרא נמצאות גם צורות הסמיכות נמצא גם "מַצְּבַת־", "מַצֶּבֶת־", וברבים "מַצְּבוֹת־". האקדמיה ללשון העברית מעדיפה את צורות הסמיכות "מַצֵּבַת־", "מַצֵּבוֹת־" בהן מתקיים הצירה, בדומה למלים אחרות במשקל זה (למשל, מַגֵּפָה).

ערך בוויקיפדיה: מצבה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מצבות

השורש י־צ־ב הוא שורש מגזרת חפי"צ.

פירוט מצבם של כלל הפרטים בקבוצה כלשהי.
- מנהל הכלא בחן את מצבת־האסירים.
- במצבת־הרכב נמצאו רק שלושים מכוניות כשירות לנהיגה.

המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק הנ"ל: ”וַיַּעֲנוּ אַנְשֵׁי הַמַּצָּבָה אֶת-יוֹנָתָן וְאֶת-נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמְרוּ עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם דָּבָר. וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל-נֹשֵׂא כֵלָיו עֲלֵה אַחֲרַי כִּי-נְתָנָם יְהוָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל“ (שמואל א׳ יד, פסוק יב)

השורש י־צ־ב הוא שורש מגזרת חפי"צ.